בית הדין לעבודה דן לאחרונה בערעור של מובטלת, המשתייכת למגזר החרדי, שסירבה לעבוד במקומות עבודה אליהם נשלחה מטעם לשכת התעסוקה – ודמי אבטלתה נשללו עקב הסירוב.
טענת המערערת
סירובה נבע מהעובדה שהעבודה מתבצעת ללא הפרדה בין גברים לנשים, והדבר מנוגד לאמונתה. טענה כי על הלשכה היה לכבד את אמונתה ולהפנותה אך ורק לעבודות בהן קיימת הפרדה בין נשים לגברים. כן טענה כי שלילת דמי האבטלה בעקבות הסירוב פוגעת בזכויותיה החוקתיות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
טענת הלשכה מנגד הייתה כי
לא נפל פגם בהחלטה. ללשכה לא קיימת סמכות לשקול שיקולים נוספים מלבד אלו המפורטים בחוק, הקובע כי: "עבודה מתאימה" הינה עבודה התואמת את מצבו הבריאותי וכושרו הגופני של המועמד, את הכשרתו המקצועית, השכלתו או תואמת לעבודה אשר עבד ב- 3 השנים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה. אלו בלבד.
פסק הדין
נקבע כי על דורש עבודה לעשות מאמץ סביר ותם לב להתאים עצמו לעבודה אליה הופנה. מי שאינו טורח להתייצב במקום העבודה אלא מסתפק בהתקשרות טלפונית, אינו נוקט מאמץ סביר ואינו פועל בתום לב לשם התאמה לעבודה אליה הופנה.
כמו כן, אכן ללשכה אין סמכות לשקול שיקולים אחרים מלבד אלו המופיעים בחוק.
ומה לגבי עילת אי הפלייה בין דורשי עבודה?
המערערת הפנתה את בית הדין לסעיף 42 לחוק שירות התעסוקה, שם נקבע כי אין להפלות בין דורשי עבודה בהפנייתם לעבודה. לשיטתה, חיובה לעבוד במקום עבודה מעורב, מפלה אותה עקב דתה.
בית הדין לעבודה, דחה טענה זו מכל וכול: המערערת לא הופלתה אלא לכל היותר לא התחשבה הלשכה בשיקולים מיוחדים הנוגעים לאמונתה ומצפונה. הלשכה לא פגעה במערערת, היא פשוט לא פסלה עבורה מלכתחילה מקומות "מעורבים". המערערת למעשה דורשת "הפלייה לטובה", והחוק אוסר על "הפלייה לרעה", ולא ההיפך.
יתר על כן – אותה "התחשבות" היא דווקא זו שעלולה להביא להפליה ולהדרה – הפלייתן של נשים. קבלת הערעור במקרה זה עלולה להוביל ל"סטנדרטיזציה" של הפליה והדרה, מה שיעודד נשים להסתגר בביתן ! ולא להשתלב בשוק העבודה. בנוסף, מתן דמי אבטלה והבטחת הכנסה בנסיבות דומות תעודד הפלייה של מחצית מהאוכלוסייה על חשבון הקופה הציבורית….
לסיכום נקבע כי
גבולות ההתערבות של המדינה בדל"ת אמותיו של הפרט "הינה שאלה קשה וסבוכה אשר אין זה המקום להכריע בה".
מנגד, בכל הנוגע לבחינת פעולת הלשכה ורישומי הסירוב על ידה, בית הדין יכול להתערב, וההחלטה כאן היא מידתית, סבירה, נקייה משיקולים זרים ומהפליה.
וכלשון בית הדין: "פעמים עשוי מבוטח להישלח לעבודה אשר אינה הולמת את השקפת עולמו ואף פוגעת בכבודו, מאחר והיא אינה הולמת את השכלתו, או הכשרתו והמעמד אשר רכש טרם נשבר מטה לחמו. אלא משעסקינן בביטוח סוציאלי יאלץ אותו מבוטח למחול על כבודו או לוותר על דמי האבטלה … ייתכן ולו הייתה המערערת מתייצבת במקומות שהוצעו על ידי הלשכה הייתה נוכחת לראות, כי העבודה במקומות אלו תואמת את השקפת עולמה וכי קיימת לה האפשרות לעבוד במקומות אלו".
בסופו של דבר הערעור נדחה, ומאחר ומדובר היה בתחום הביטחון הסוציאלי, לא התקבל צו להוצאות.
המידע באדיבות מערכת "כל עובד"
קראתי את הכתבה שלך ב ynet וברצוני להודות לך על כך שאת מאירה את עיני הבריות
אך לא ברור מי זה " בן מרדן" ובן כמה הוא אומר ליהות כדי שיחול עליו הפסקה !
בתודה חיים
בצע חיפוש של מאמרי בנושא בן מרדן ושם יופיעו התשובות. בהצלחה.