ארכיון תגיות: דיני עבודה

באתר YNET מופיעה היום הכתבה הזו, שמספרת על מתרגלת באוניברסיטה, בתחום מדעי הרוח והחברה, אשר בסוף כל שנת לימודים מפוטרת מינהלית, ומועסקת מחדש בשנה הבאה.

היא כותבת כך: המשך…

מעשה שהיה כך היה

התובעת עבדה כאחראית משמרת וקופאית בחנות הבגדים של חברת פטרול אופנה בע"מ בקניון מלחה בירושלים, במשך כשנה וחצי עד שהתפטרה.

לטענתה במשך כל תקופת העבודה, לא היו בחנות כסאות לעובדות, מלבד שרפרף או כסא בודד חסר משענת ששימש לסידור הבגדים, אך כל אימת שהעובדות ישבו עליו, מנהלי הנתבעת שצפו בנעשה באמצעות מצלמות, התקשרו לחנות והעירו להן.

בבית המשפט אף העידה מטעם התובעת עובדת נוספת, כי באחת הפעמים כאשר התיישבה לרקע קט, התקשרו בעלי החנות והורו לה להפסיק את המשמרת.

עוד טענה התובעת כי בסמוך לסיום עבודתה החלו מנהלי החנות "לקצץ" לה משמרות עד שלבסוף נאלצה להתפטר, אך לטענתה מדובר בהרעת תנאים ולכן היא זכאית לפיצויי פיטורים, ובנוסף העלתה טענות נוספות לגבי זכיותיה כעובדת.

טענות החנות

החנות טענה כי התובעת התפטרה והיקף עבודתה לא שונה, ולכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

כן ציין מנהל החנות כי כיום יש בחנות כסא "בר גבוה" עליו ניתן לשבת בקופה.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

קיבל את התביעה, וקבע כי:

1. החנות הפרה את חוק הזכות לעבודה בישיבה.
2. ממכלול העדויות עולה כי בתקופה הרלבנטית לא היו בחנות כסאות לכל העובדות, ולא היה כסא מותאם לעבודה בקופה.
3. לא זו אף זו – כשהתיישבה אחת העובדות, התקשרו אליה מנהלי/בעלי החנות והורו לה לקום, וכשניסו העובדות להכניס לעמדת הקופה כיסא, הן נדרשו לסלקו משם.
4. במעשים אלה, כך נפסק, הפרה החנות את הוראות החוק: אמנם בחלק מהזמן היה על העובדות לבצע את העובדה בעמידה – כאשר נכנס לקוח לחנות וכדומה, אך ביתרת הזמן ניתן היה לבצע את העבודה בישיבה וודאי שכך לגבי מי שעבדה בעמדת הקופה:

"הנתבעת ומנהליה יצרו אווירת פחד, כאשר העובדות ידעו שהן מצולמות כל העת וכאשר נחו לרגע או אף ביקשו לנוח עת החנות היתה ריקה, היו מנהלי הנתבעת מתקשרים ומדרבנים אותן לעמוד ולעבוד. מדובר בהתנהגות לא ראויה בלשון המעטה. חובת הנאמנות מחייבת את המעביד לדאוג לרווחת עובדיו. העובד אינו מכונה. יש להתחשב בו ובצרכיו…. האיסור שהוטל על עובדות לשבת והגערות במי שהעזה לשבת לנוח לרגע היו לא הוגנים ולא אנושיים. אלה מצדיקים להטיל על הנתבעת פיצויים לדוגמא".

1. החנות חוייבה לפצות את העובדת ב- 50,000 שקלים בגין אי מתן אפשרות ישיבה.
2. עוד נקבע, כי הוכח כי היקף עבודתה של התובעת קוצץ באופן ניכר ומשכך יש לקבוע כי מדובר בהרעת תנאים והיא זכאית לפיצויי פיטורים, דמי חגים, הפרשים לפדיון חופשה ולהחזר נסיעות והוצאות משפט בגובה של 5,000 שקלים נוספים .

ואני אומרת?

חברים, עובדים זו לא מכונה! ימי העבדות תמו!

תנו להם לנשום, לשתות קפה, לחייך, לצחוק. זה רק יתרום לעסק שלכם.

פסק הדין באדיבות אתר http://www.psakdin.co.il