ארכיון תגיות: עוגמת נפש

אתחיל ואומר כי האירוע הנ"ל קרה במציאות בישראל שנת 2010 והוא אינו פרי דמיוני, על אף המימד הקומי-טראגי שבו:

מעשה שהיה כך היה

1. התובעת, מורה לנהיגה, שוחחה בטלפון נייד במהלך הנהיגה, שלא באמצעות דיבורית, וניידת משטרה עצרה אותה.
2. בניידת היו מתנדב ושוטרת, התובעת הודתה במעשה, וקיבלה דו"ח.
3. או אז, שאל  המתנדב את המורה לנהיגה מיהו המורה לנהיגה. המורה השיבה שהיא, ושיש גם מורות לנהיגה.
4. בתגובה שאל אותה המתנדב אם הרכב הוא שלה או "של בת זוגה".
5. התובעת (אשה נשואה עם 3 ילדים), ביקשה מהמתנדב לחזור על דבריו, והוא שוב חזר על הדברים.
6. בתגובה היא התפרצה עליו, על שהוא מעז לרמוז כאילו יש לה נטייה לסבית.
7. הוא התנצל, וגם השוטרת התערבה, אך המורה לא הייתה מוכנה לקבל את ההתנצלות.
8. השוטרת שניסתה לסייע אמרה שהמורה לא צריכה לעשות מזה עניין, וגם לה יש "שתי קרובות משפחה כאלה"….
9. בתגובה החלה המורה לצעוק על השוטרת ודיברה בלשון בוטה, תוך נפנוף ידיים.
10. בסערת רוחה התובעת נפצעה באפה והחלה לדמם, ומייד לאחר האירוע פנתה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה והגישה תלונה נגד המתנדב.
11. המתנדב התנצל שוב, וכך גם התנצל במהלך הבירור שהתקיים בעניין. שם הסתבר כי התבטאותו נבעה מתרגום כושל של האנגלית, שהיא שפת אמו, לעברית (התכוון לומר "בן זוגך" ויצא לו "בת זוגך").
12. בהמשך הציעה עוזרת היועץ המשפטי למשטרה פיצוי בסך 800 ₪ כדי להרגיע את הרוחות, והמורה סירבה לפיצוי, והגישה תביעה.

בית המשפט קבע כי

1. הדברים שנאמרו על ידי המתנדב נאמרו במקום מבודד, כשהוא נמצא בתוך הרכב, כאשר הכשל הלשוני נבע משפתו של המתנדב שהיא אינה עברית, ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע. כמו כן המתנדב התנצל מייד.
2. לאור אלו, הם אינם מהווים לשון הרע.
3. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי לתובעת נגרמה עגמת נפש (אפילו שתגובתה מופרזת מאוד), ולכן זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה.
4. אשר על כן התובענה התקבלה חלקית, ולמורה נפסק סך של 1,000 ₪.

ועל זה נאמר

אין מילים 🙂