סצינת הבלוגים סוערת, כותרות העיתון זועקות, ולא כולם מבינים: על מה כל המהומה? הסבר פשוט, לפניכם:
חוק איסור לשון הרע – לפני התיקון
לפני שנבין את משמעות התיקון החדש, יש להבין כי חוק האוסר על לשון הרע כבר קיים בישראל משנת 1965. חוק זה נוצר מלכתחילה על מנת לאזן בין שני אינטרסים שתכופות מתנגשים ביניהם, והם חופש הביטוי, מחדש, וזכותו של אדם לשם טוב, מאידך.
על מנת שאדם המבקר את מעשיו של האחר יחשוב פעמיים לפני שהוא מפיץ בגינו דברי שקר ובלע, הוחלט לייסד את החוק שאוסר על הפצת דיבה.
הפצת דיבה תיחשב ככזו, אם יתקיימו 3 תנאים עיקריים:
- דברי דיבה: דהיינו פרסום שעלול להשפיל, לבזות או לפגוע באדם. למשל, כשמופצת בקורת שקרית על מסעדה כלשהי, והפרסום הורס למסעדה את העסק.
- הפצה ברבים: דהיינו שהיא הגיעה, או עשויה הייתה להגיע, לאדם אחר מלבד הנמען, זה ש"לכלכו" עליו.
- היעדר הגנות: במידה והדיבה מהווה אמת, יש בדברים עניין ציבורי, היא פורסמה בתום לב, מבלי ידיעה שיש כאן פגיעה, או במסגרת בקורת מותרת – במקרים אלו תעמוד למפרסם הגנה טובה. כך למשל, בקורת על מסעדה לא תיחשב כלשון הרע אם היא אמיתית!
ככלל, פרסום לשון הרע מהווה עילה אזרחית וניתן יהיה לתבוע בגינה פיצויים: הן בשל הנזק שנגרם לנפגע, והן פיצויים "ללא הוכחת נזק". המשמעות של פיצוי ללא הוכחת נזק היא שניתן לבקש את הפיצוי גם אם לא נגרם לך שום נזק מהפרסום, ופשוט בא לך "ללמד את מפיץ הדברים לקח", כדי שלא יחזור על מעשיו. זהו עונש שנועד להרתיע את מפיצי הדיבה טרם מעשה, וסכום זה עמד עד היום על מקסימום של 50,000 ₪.
אם הוכח שהמפרסם ביקש לפגוע בנפגע, ניתן לתבוע גם 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ופרסום בכוונה לפגוע יהווה לפי החוק גם עבירה פלילית, והעונש בצידה הינו שנת מאסר.
התיקון לחוק
הצעת החוק שעברה השבוע בקריאה ראשונה (42:31), נועדה לתקן את החוק הקיים, תוך החמרת הסנקציות המוחלות על המפרסם:
א. הכפלת סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק לפיצוי מוגדל של פי 6 – דהיינו עד 300 אלף שקל [בהתאמה, יועלה הסכום שניתן לדרוש בפרסום עם כוונה לפגוע, ל- 600,000 ₪].
ב. קביעה של חובה חדשה, שתחייב את מי שהפיץ לשון הרע באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, לאפשר לנפגע לפרסם את תגובתו המלאה על הפרסום "בתוך זמן סביר". אם לא יעשה כך, הפיצוי שניתן יהיה לתבוע מהמפרסם – ללא הוכחת נזק – יהיה בגובה של עד 1.5 מ' ₪!
יצויין כי הגדרת הדיבה לא תשונה, והתיקון יחול על פרסומים שיפורסמו מיום תחילת החוק, והלאה (דהיינו לא על פרסומים ישנים, ולכן אינכם צריכים למחוק פוסטים קיימים).
מדוע קוראים לזה "חוק ההשתקה"?
החשש מהצעת החוק הוא שמהיום, ייאלצו גופי תקשורת, עיתונאים, בלוגרים וכל מביעי הדיעות למיניהם להישמר עד מאד: כל התבטאות שתיחשד כהפצת לשון הרע תוכל לקחת אותם לבית המשפט לשנים ארוכות של דיונים, וכך – מתוך חשש ומורא – חופש הביטוי במשפט הישראלי יצומצם פלאים.
צריך להבין שלא חייבים להגיע לדיון משפטי ולהפסיד בו, בשביל להפסיד! מספיק שבעלי ההון, באמצעות עורכי דינם הממולחים, יאיימו על כותב הכתבה, וידרשו ממנו לפרסם התנצלות גורפת שאינה מקובלת עליו, או לחילופין יגררו אותו להליך משפטי ארוך ומתיש. אלו כשלעצמם יהוו עבור הכותב נזק עצום, גם אם בסוף ייקבע שהדברים היו דברי אמת ואינם נחשבים כלשון הרע! הזיכוי המאוחר לא ישיב לו את כספו ואת זמנו שהושחת לריק.
חשש זה גם יגרום לכל גוף תקשורת לחשוב אלפי פעמים לפני פרסום תחקיר על התנהלותו של אייל הון מסויים, או ידיעה לא מחמיאה על חברה גדולה אחרת במשק. וזה כשלעצמו – מהווה כרסום ביסודות הדמוקרטיה.
חה"כ דב חנין הגדיר אתמול את הדברים כ"אפקט מקפיא" על התקשורת, השווה את החוק לכריתת לשון במשטרים דיקטטוריים, והביע חשש כי עיתונים קטנים ייסגרו רק בשל החשש מתביעות גדולות. חה"כ שלי יחימוביץ' הבהירה שהחוק ישמש בעיקר אנשי עסקים חזקים, שמספיק שיאיימו על ערוץ חדשות זה או אחר בתביעת ענק, שתתנהל בארה"ב למשל, בכדי שתפורסם התנצלות רחבת היקף ונטולת פרופורציות למידע שפורסם. חה"כ אורי אורבך הגדיל לעשות כשביקש אתמול מחברי הכנסת: "הכפישוני"!, בכדי שיוכל לכאורה לקבל 300,000 ₪ בגין הכפשה שלא גרמה לו כל נזק.
לטעמי – אין סיבה לשינוי
החוק הנוכחי מקנה לנפגע אפשרות להוכיח את נזקיו, במידה ונגרמו, וזאת ללא הגבלת סכום. בנוסף, הוא יכול כאמור לתבוע סכום נוסף של עד 50,000 ₪. כל אלו ביחד מהווים התרעה מספיקה בהחלט, ושומרים על האיזון הנדרש!
לשם ההמחשה, בגין הטרדה מינית ניתן לתבוע כיום, ללא הוכחת נזקים בפועל, סך של עד 70,000 ₪ בלבד לפי לשון החוק ! למעשה ,לא קיים אף חוק אחר המאפשר לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, שנוקב בסכומים גבוהים שכאלו.
מעבר לכך: שיעור תביעות הדיבה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי, וסביר להניח שלאחר שחוק זה ייכנס לתוקף, שיעור התביעות יעלה עוד יותר.
האם נרצה בכך? האם נרצה להצר עוד יותר את חופש הביטוי, את העיתונות החופשית ואת ספירת הבלוגים וחילופי הדיעות המשגשגת שלנו?
***** מכל מקום, עתה עלינו להמתין לנוסח החוק הסופי, במידה וזה יתקבל, וללמוד אותו.
