בדרך לדיון בבימ"ש משפחה

בדרך לדיון בבימ"ש למשפחה בחדרה,
כולי ממהרת,
מנסה לזכור לקחת איתי:
תיק עם כל הראיות
סנדביץ ליום הארוך
כוס קפה
חולצה מכופתרת לבנה
מחשב…
שמה וויז,
נזכרת ששכחתי את הקפה בבית,
שיט,
נו מה השעה,
נו למה לא זזים,
נו אני לא אספיק,
נו.
פתאום,
בצד השני של הכביש,
תאונה,
פקק ענק,
מכבי אש,
מד"א,
אשה יושבת על המדרכה, אוחזת בראשה,
גבר מנסה להוציא חפצים מרכב מעוך,
רכב מכבי אש נוסף מנסה לעקוף את הפקק שנוצר.
בשנייה אחת, אחת,
אני כבר לא ממהרת.
אני כבר לא בלחץ על הגז.
אני כבר לא דואגת שלא יהיה לי קפה לפני הדיון.
או חניה קרובה.
כי אין שום דבר בעולם,
שום דבר,
שיותר חשוב משנגיע, למחוז חפצנו, בשלום.
סעו לאט.