מעסיק עובד? עובדים? ידע זה כח!

לאחרונה הגיע אליי לקוח חדש. איש מקסים ונעים הליכות. 
ישב מולי וסיפר שהוא מעסיק עובד, שכבר לא עושה את עבודתו נאמנה. 
לא מגיע בזמן למשרד. מגיע וגולש בפייסבוק. שוכח לבצע את משימותיו.
הוא אפילו תפס את העובד משקר לו. פעמיים.


הוא ערך איתו שתי שיחות אזהרה, אמר לו ששוקל לפטרו, העובד הבטיח להשתפר, וזה לא קורה.
אבל למרות הכל, ללקוח שלי, האיש המקסים, לא פשוט לפטר את העובד המזייף.
"מדובר באיש משפחה שזקוק לפרנסה", הוא מסביר לי.
"אני מושך קצת זמן. עוד חודש. והיו עכשיו חגים. לא נעים לי. הוא יודע שאני חושב על זה, אבל עוד לא הצלחתי לעשות את זה בפועל. אולי זה יסתדר בסוף. את יודעת".
ואנחנו יושבים, והוא מספר. ומספר. 
זה מעיק עליו מאד.
הוא אפילו לא יודע למה בדיוק הוא הגיע אליי, אבל הוא פה.
והוא נזכר פתאום בעוד שקר קטן. בעוד בריחה מוקדמת הביתה. בעוד פרוייקט שנעשתה בו עבודה לא מקצועית והלקוח כעס עליהם מאד.
וכשהוא מדבר כך, בשקט, חצי לעצמו, ומחבר אירוע לאירוע, הוא לאט לאט מבין. התמונה מתבהרת. 
העובד הזה – הוא לא טוב לו לעסק. נקודה.
השיחות ביניהם – לא עזרו. וגם לא יעזרו.
גם לעובד – לא טוב בעבודה.
הוא חייב לקבל החלטה.
לשחרר את שניהם זה מזה.
להציל את המחלקה הזו.
"אני אפטר אותו ואביא מישהו במקומו!" הוא אומר פתאום.
"מישהו שבא לו לעבוד. שבא לו להביא תוצאות. עם חשק ורצון ונאמנות למשרד!".
הוא מדבר ומחליט ומבין, הכל מעצמו,
ועיניו נוצצות, ונפתחות לו התכניות לעתיד מחדש,
ואני ממש רואה כמה כובד ירד מכתפיו, וכמה קלה וברורה לו ההחלטה פתאום, 
ואני כל כך שמחה שהוא במקום הזה ושזה קרה מולי! 
החדר מתמלא אור ותקווה.
ואז אני אומרת לו: "אוקיי, אז תכין לו זימון מסודר לשימוע?"
והוא שואל אותי, אדם בן 60 שמעסיק חמישה עובדים: "מה זה שימוע?"
ואני בהתחלה חושבת שלא שמעתי טוב, אבל אז אני קולטת שזה אמיתי.
שעומד מולי מעסיק ותיק, שמקבל ומפטר עובדים כבר שנים, ושלא שמע בחיים את המושג הזה.
אז אני מסבירה לו שזו חובה חוקית ושצריך להזמין את העובד מראש ובכתב ולקבל החלטה סופית רק אחרי הפגישה, במהלכה הוא יגיד לו מה הוא מרגיש ומתכנן וישאל מה יש לעובד להגיד, ושיש לנהל פרוטוקול וכולי וכולי. 
אוקיי. הבין.
ואז אני שואלת אותו משהו על החוזה של העובד, והוא אומר לי: "אני עושה חוזים בעל פה".
ואני שוב נדהמת ושוב מסבירה בעדינות, שבימינו חובה להפיק לכל עובד הודעה לעובד או חוזה עבודה בתוך 30 יום מתחילת העסקתו, ושזו חובה חוקית שבצידה קנס כלכלי לא קטן, והוא רושם לעצמו הכל ואני מראה לו איך להכין הודעה לעובד והכל יופי טופי וכולנו שמחים.
ואז אנחנו מדברים על שעות העבודה של העובדים ואני מגלה שהוא לא מנהל פנקס נוכחות. העובדים מגישים לו דו"ח שעות והוא "סומך עליהם". 
אני מסבירה לו, שהמעסיק עצמו חייב לתעד את שעות העבודה של עובדיו, זה חשוב במיוחד למצבים של קונפליקט, ששעון נוכחות יכול לחסוך לו כסף כל חודש, וכולי וכולי. 
הוא כמובן – רושם הכל.
ופתאום אני קולטת, שלא חלפו חמש דקות מסיום שיחתנו על העובד הזייפן,
וכל הסיטואציה משתנה לי מול העיניים!
פתאום, יושב מולי עבריין!
איש מקסים ונעים הליכות, שלא למד משפטים, ושאף פעם לא נזקק לשירותיו של עורך דין לדיני עבודה, ופשוט לא מודע לחוקי ההעסקה.
איש מקסים שעובר על חוקי העבודה שוב ושוב ושוב, כבר שנים, מבלי לדעת את זה.
"תודה לאל שהגעת לפה". אני חושבת.
"תודה לאל שהגעת אליי", אני אומרת.
"תודה לאל שהגעתי לפה", הוא מסכים, וממשיך: "את יכולה אולי ללמד אותי את כל החוקים? אני רוצה לתקן את הכל. אני לא רוצה לטעות יותר".

ולמה אני כותבת את זה היום?
כי בזמן האחרון אני רואה יותר ויותר, כמה מעסיקים תמימים ובאמת טובים ומקסימים, מתהלכים בינינו מבלי לדעת שהם פשוט עבריינים סדרתיים.
הם אפילו לא יודעים שהם לא יודעים!
ויגיע היום, שעובד כועס יראה להם "מה זה". 
להם ולבית הדין.
ואז, המחיר, יהיה מאד כבד.
הקנסות הכלכליים בדיני העבודה הם מאד גבוהים.
5,000 ש"ח, 15,000 ש"ח, 50,000 ש"ח לעבירה. אחת. אצל עובד אחד.
מתארים לכם את גודל הסיכון?
אם אתה מעסיק עובדים, אפילו עובד אחד, לך ללמוד את זה. תחקור. תשאל. תבין. תדע.

תודה.

פורסם בקטגוריה חוזים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *