כשחושדים בך על לא עוול בכפך – זה לשון הרע

כשגלית מכלוף הגיעה לסופר פארם לבחור לעצמה בושם, היא לא תיארה לעצמה שהתענוג יסתיים בהשפלה פומבית…גלית והחבר שלה טיילו בסופר פארם וחיפשו מתנה – בושם. גלית נטלה בושם אחד, השיבה אותו למדף אחר, ונטלה בושם אחר שהוצע לה. בסיום ההתלבטות ניגשה לקופה עם הבושם השני.

כשהגיעה לקופה, ניגשה אליה הקב"טית ושאלה אותה איפה הבושם הראשון שהיא לקחה. גלית הסבירה שהשיבה אותו, אך הקב"טית התעקשה לבצע חיפוש בחפציה לעיני כל. הבדיקה העלתה חרס, והקב"טית התנצלה.

גלית המבויישת לא נרגעה, והגישה תביעה לבית המשפט השלום על סך 100,000 ₪, אותם ביקשה שיפסקו לה, בגין עוגמת הנפש וההשפלה שחוותה.

לשון הרע

בית המשפט התרשם מהעדויות השונות שהובאו בפניו, וקבע כי עצם העובדה שפתיחת התיק וריקון תכולתו נעשו בעמדת הקוסמטיקה, לא רחוק מהקופות, במקום גלוי לעין – מהווה מעשה שהיה עלול לגרום להשפלתה של גלית בעיני הבריות: היה על הקב"טית לבקש מגלית להתלוות אליה לחדר סמוך, ולא לאפשר את פתיחת התיק לעיני כל.

נקבע כי חיפוש בחפצים לעיני כל, תוך הצגתה של גלית כחשודה בגניבה, ללא כל עילה, ומבלי שמישהו ראה אותה נוטלת את הבושם, הינו בגדר לשון הרע.

פיצויים

ואולם, בניגוד לפיצוי הגבוה שגלית דרשה, החליט בית המשפט לפסוק פיצוי נמוך יותר בשל העובדות הבאות:

1. המעשה לא נעשה מתוך כוונה או בזדון, אלא מתוך רשלנות;
2. הקב"טית הייתה חדשה וללא הכשרה מספקת;
3. החבר של גלית הרים את קולו בסיטואציה והביא להתלהטות הרוחות;
4. אחראית המשמרת התנצלה בפני גלית על המעשים והעירה לקב"טית;
5. נציגי סופר פארם הציעו לגלית פיצוי כספי והיא סירבה לקבלו;

בשל כל אלו פסקו לגלית פיצוי "מידתי ומאוזן" בגובה 5,000 ₪ בלבד, פלוס 1,000 ₪ הוצאות משפט.

ומהיום ייאמר:

"המלבין פני חברו ברבים – ישלם חמשת אלפים שקלים".