מצאתי לנכון לחרוג ממנהגי ולטקבק לטור של עצמי.
בעקבות הפרסום של הטור "ככה זה לא סיבה לפטר", ביום 22.05.09, פנו אליי עשרות מפוטרים במייל. אנשים שפוטרו לפני 7 ו- 8 שנים ורוצים עכשיו לתבוע את זכויותיהם רטרואקטיבית, עד כאלו שפוטרו השבוע ורוצים לחזור ביום ראשון לבוס ולאיים בתביעה.
החלטתי שיהיה נבון להגיב לכל הפניות ביחד (ואני גם מתכוונת לשלוח קישור של פוסט זה לכל אחד מהמגיבים באופן אישי).
בטור הסברתי שגובה הפיצוי ייקבע בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי ומידת הפגיעה בעובד. כן ציינתי שבית הדין יבדוק האם נפלו פגמים נוספים במהלך הפיטורים עצמו.
דהיינו, סביר להניח שבית הדין – למעט במקרים חמורים כמו עובד שפוטר אחרי 30 שנה ללא הודעה, ללא אפשרות להיפרד מהעובדים עימו, שהיו כמו משפחה עבורו, ותוך כדי שקב"ט החברה מלווה אותו החוצה – לא יפצה עובד רק בגלל שלא נערך לו שימוע. בית הדין יבדוק, למשל, האם המעסיק היה משנה את דעתו לאחר שהעובד היה משמיע בפניו את טענותיו בשימוע שלא התקיים… אם לא, הרי שההליך היה פגום, אך לאו דווקא מזכה בפיצוי.
נכון, אי-עריכת שימוע מהווה פגם בהליך הפיטורין.
נכון, בית הדין מנסה למגר תופעה זו ולהגן על זכויות העובד, מיום ליום
יותר ויותר.
נכון, בית הדין פיצה לאחרונה מספר עובדים בשוק הפרטי, שטענו, גם,
לאי קיום שימוע.
אבל חשוב להבין שאין מדובר בחוק חדש. מדובר בתהליך התפתחות. פיצוי בגין היעדר שימוע, נמצא עדיין במגמת חלחול למשפט הפרטי. פסק הדין שסיפרתי לכם עליו ובו נפסקו למפוטר הוותיק פיצויים בגין עוגמת נפש, ניתן רק בחודש אפריל השנה! והקודם לו, במרץ! אגב, מעניין לקרוא את דברי בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט צור, בחודש מרץ 2009, בעניין זה:
"אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הינו פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית".
מסקנה
אפנה שוב לסיפא של הטור:
"גם אם אתה מאוד כועס, גם אם לא זומנת לשימוע כפי שהגיע לך, חשוב פעמיים לפני שאתה מגיש תביעה: האם אכן המעביד טעה? האם נפגעת אישית באופן יוצא דופן? האם היית יכול לשנות את החלטתו לו היה שומע אותך? ובכל מקרה, קחו בחשבון שבית הדין יבחן את כלל נסיבות הפיטורים ולא יגביל את עצמו לעיסוק בשאלה, האם התקיים שימוע או לא".
תביעה בבית הדין כרוכה בזמן ובכסף. זו המציאות. כמו כן, המעסיק נמצא עדיין בעסק ואתם כבר מזמן לא שם, ולכן גם קל לו יותר להציג הוכחות. מעבר לכך, לגבי תביעות ישנות, המעסיק יוכל תמיד לטעון כי בעת הפיטורים עדיין לא נקבעו ההלכות המחילות את חובת השימוע על המגזר הפרטי, וייתלה בכך שזהו תחום שמתפתח כל יום.
אינני מעוניינת לרפות את ידיכם חלילה, אך חשוב להבין כי העצות שבטור מכוונות בעיקר למעסיק ולעובד שעומדים לפטר / להיות מפוטרים, ולא רטרואקטיבית. כמובן שאיני פוסלת הגשת תביעה מוצדקת, גם אם בדיעבד, אך יש לבדוק היטב את הנסיבות הפרטניות ואת המצב החוקי ה"תופס" לגביהן. לשם כך מומלץ כמובן להתייעץ עם עו"ד המומחה בדיני עבודה ורק אז לפעול.
