פסק דין רבני ראוי לשבח

מעשה שהיה כך היה:

בני זוג שהחליטו להיפרד, התקשו להגיע לאקט הגירושין בפועל, בשל סכסוכי ממון.

לבסוף, בסיועו של בית הדין, חתמו על הסכם גירושין, ואפילו ניתן לו תוקף פסק דין.

לאחר מספר שבועות, פנה עוה"ד של הבעל לעוה"ד המופתע של האשה, ודרש ממנו לפתוח מחדש את ההסכם.

ועל שום מה, שאל עוה"ד של האשה?

על שום שמרשי, כך טען עוה"ד של הבעל, טעה בנתונים:

מסתבר, שהבעל היה חייב לאשה מזונות. וכמו תמיד, החוב הלך ותפח, הגיע להוצאה לפועל, ועמד ביום חתימת ההסכם הסופי ביניהם על סך כולל של כ-215,000 ₪.

בין הצדדים סוכם שסכום החוב (של הבעל לאשתו) ינוכה מהסכומים שיגיעו לבעל עקב מכירת חלקו בדירה. מעין קיזוז על מנת שהאשה תקבל את המגיע לה.

מה טען הבעל בעניין זה?

שהוא לא ידע שמדובר בחוב בסדר גודל גדול שכזה, דהיינו לא האמין שהחוב תפח ללמעלה מ-  200,000 ₪. מאחר ולא ידע, הוא הסכים שיקוזז החוב מחלקו במכירת הדירה, אבל אם היה יודע שזהו גודל החוב שלו, לא היה מסכים לקיזוז….

להזכירכם – חוב שהוא חייב לאשתו, כן?

הבעל טען שעקב טעותו היסודית (ממש כך!) – ההסכם צריך להתבטל, ומייד.

האשה טענה כמובן, שהבעל ידע גם ידע מהו גודל החוב, ושבלי קשר –  אין זו סיבה לביטול הסכם.

בית הדין דחה את דרישת הבעל מכל וכל, וקבע כי:

1. ביטול הסכם עקב טענת טעות ייעשה במקרים חריגים בלבד, כשהפגיעה הייתה חמורה, ומעוד שיקולים שצויינו שם.
2. מכל מקום, זהו לא המקרה בו יבוטל ההסכם: הרי, גם כך הבעל הסכים לשלם את חובו בגובה 150,000 ₪, כך שההבדל בין מה שהיה חייב בפועל (215,000) לבין מה שחשב שהוא חייב, הוא בסך הכל 65,000 ₪ בלבד. ואמנם זהו לא סכום מבוטל, אך ביחס לתמונה הגדולה של פירוק השיתוף בין בני הזוג, זה לא מהווה "פגיעה אנושה" בבעל.
3. הטעות קרתה משום שהבעל פשוט לא בדק את הנתונים – והייתה מספיקה שיחת טלפון מצידו על מנת לוודא, טרם החתימה, מהו הסכום הנכון.

*****  לאור כל אלו, אין לפתוח ההסכם מחדש.

בית הדין חזר על הכלל הידוע בדיני חוזים, שוודאיות וסופיות הינם ערכי בסיס שיש לכבדם, וקבע כי פתיחת פתח לביטול הסכם ממון זה יוביל בעקבותיו בקשות נוספות ושונות שאין לקבלן (שהרי, תמיד ובכל הסכם ניתן לטעון טענות טעות למיניהן…).

והמסקנה שלנו הפעם?

תרימו טלפון, תבררו, תהיו אקטיבים. לפעמים שווה גם לדחות חתימת הסכם ביום, ולא להתחרט אחר כך שלא ביררנו עד הסוף.