עבדות בישראל של 2010?

לצערנו, כן.

לביהמ"ש המחוזי בירושלים הוגש השבוע כתב אישום נגד בני זוג משועפט, הנאשמים כי החזיקו בתנאי עבדות קשים אזרחית מהפיליפינים, במשך כשנתיים.

מכתב האישום עולות העובדות הבאות:

1. המתלוננת הגיעה ביולי 2007 לעבוד בירדן בעבודות משק בית (באמצעות סוכנות כ"א מנפאוור).
2. היא הוחתמה על חוזה בערבית, וכבר אז הובהר לה כי שכרה יהא 150 דולר עבור חודש עבודה, ולא 200 דולר כפי שהובטח לה בפיליפינים.
3. כחודש לאחר מכן הועברה המתלוננת לבית של אשה ירדנית (בתם של הנאשמים), ושם עבדה במשק בית כל יום מ- 07:00 עד 22:00, וזאת ללא שכר.
4. בנובמבר 2007 הועברה המתלוננת לבית המשפחה בשועפט, ללא שנשאלה להסכמתה לכך. שם אמנם הובטח לה שישולם לה שכרה, אך המעסיקה החדשה שלה (הנאשמת), לקחה ממנה את הדרכון ואת הטלפון הנייד – ולא השיבה לה את הדרכון במשך כל תקופת העסקתה (!).
5. במשך שנה ועשרה חודשים התגוררה המתלוננת בחדר שירותים ומקלחון, על מיטה מתקפלת, ועבדה כל יום מ- 07:00 עד 22:00, שבעה ימים בשבוע. נאסר עליה לצאת מפתח הבית, ובמשך שנה שלמה לא יצאה מהבית.
6. רק במהלך השנה השנייה יצאה המתלוננת למכולת הסמוכה, ולבתם של הנאשמים, למטרות עבודות בביתה.
7. ככלל, כשבני הבית היו יוצאים, הם היו נועלים אותה בפנים, ופעם אחת – כשכל המשפחה נסעה לאילת – המתלוננת הושארה נעולה בבית הנאשמים במשך שבוע (!).
8. על המתלוננת נאסר ליצור כל קשר עם עובדות פיליפיניות אחרות או עם מקומיים, וגם נאסר עליה לדבר עם משפחתה בפיליפינים (למעט שיחות קצרות בנוכחות המשפחה). כן נאסר עליה לצאת ולהתפלל בכנסייה, כשכל הזמן מאיימים עליה ש"המשטרה תתפוס אותה" (הייתה בלי דרכון כאמור).
9. רק בספטמבר 2009, עלה בידיה של המתלוננת להכיר אוכלוסיית עובדים מהפיליפינים, ובסיועם היא עזבה את הבית.

כתב האישום הוגש נגד בני הזוג בגין העבירות הבאות:

1. החזקה בתנאי עבדות – עבירה לפי סעיף 375א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").
2. עיכוב דרכון – עבירה לפי סעיף 376א לחוק רישא.

ומה לי נותר לומר?

קודם כל, עצוב לגלות שהעבדות לא פסה מן העולם, וגם בישראל של שנת 2010 – היא קיימת.

למזלנו, הפעם העבדות אסורה, יש דין, ויש דיין, ולכן עלינו כאזרחים החובה לפקוח עיניים ולהגיש תלונות כל אימת שעולה חשש כלשהו להחזקה בכוח, כליאה, או כל פעולה שהיא, שמבוצעת בניגוד לרצון חופשי של מישהו, זר או מקומי.

יישר כח למתלוננת על שמצאה את העוז לעזוב, והלוואי שגם אחרים, שנמצאים בתוך "מערכות יחסים" דומות, ישכילו לעזוב, וכמה שיותר מהר…