מעשה שהיה כך היה
בעל יאכטה שטבעה תבע את חברת הביטוח, ובמסגרת זו גם הגיש כנגד רשות הספנות תלונה במשטרה, בעקבותיה נפתחה חקירה.
בעקבות החקירה טען בעל היאכטה כי חוקר המשטרה מסר לאחד מבעלי התפקידים ברשות הספנות את ההשערה שרישיון השיט שלו (של בעל היאכטה) – מזוייף.
בהתאם, הגיש בעל היאכטה תביעה נגד המשטרה, ודרש מבית המשפט שישולם לו פיצוי בגובה 140,000 ש"ח בעילת פגיעה בפרטיות: לטענתו החוקר לא היה רשאי להעביר מידע מתיק החקירה לנילון. כן טען בעל היאכטה כי הדבר פגע בתביעה הביטוחית שהגיש.
יצויין כי בעקבות ממצאי החקירה, הוגש נגד התובע כתב אישום בגין זיוף רשיון השיט.
הדיון
חוקר המשטרה הודה כי אכן סיפר לבעל התפקיד ברשות שקיימות טענות בדבר זיוף רישיון השיט של התובע, אך המידע ניתן במסגרת שיחה מקצועית וכחלק משיתוף הפעולה בין הרשויות.
בית המשפט קבע כי אכן המידע שנמסר מהווה פגיעה בפרטיותו של התובע, אך בהתחשב בעובדה שבסופו של יום הוגש כנגדו כתב אישום בגין זיוף רשיון השיט, הרי שלא נגרם לו נזק ממשי בר הכרה.
עם זאת, נקבע כי התובע זכאי לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה המסויימת בפרטיותו, אך מאחר והתנהלותו בעצם הגשת התביעה כנגד המשטרה, מהווה "עזות מצח יוצאת דופן", הרי שהפיצויים שייפסקו לו הינם פיצויי בוז של עשר אגורות בלבד: "עניינם של פיצויי בוז הוא במצב דברים בו בעצם הגשת התובענה, חרף הטיעון המשפטי הנכון, יש משום עזות מצח ושימוש לרעה בהליכי משפט".
תקציר פסק הדין באדיבות מערכת PsakDin.co.il
