חוזה הרבעה – לאן יילך הגור שהמליטה הכלבה הגזעית?

בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה נאלץ לדון לאחרונה בחוזה שנכרת בין שתי נשים, בעניין הרבעת כלבה גזעית מסוג "מלטז".

 התובעת טענה כך

  1. לפני כשנתיים בצעה עסקה דומה: התובעת הביאה את הכלב הזכר, על מנת שירביע את כלבתה של הנתבעת, וזאת בתמורה לכך שהנתבעת תיתן לה בתמורה את אחד הגורים.
  2. בפעם הקודמת הנתבעת אכן מסרה לתובעת גור זכר בתמורה להרבעה.
  3. עתה בקשה הנתבעת שוב כי הכלב שבבעלותה יזדווג עם כלבתה של הנתבעת תמורת גור שייוולד, כאשר מקובל כי תמורת הרבעה ניתן גור אחד או שוויו – שבענייננו הוא סך 3,500 ₪.
  4. התובעת בצעה את חלקה בהסכם, אך בהמשך, בשיחה שקיימה עם הנתבעת הסתבר לה כי הנתבעת מכרה את הגורים שנולדו, אך את הגור של התובעת, לא הצליחה הנתבעת למכור, ובכל זאת לא ביצעה את חלקה בהסכם.
  5. התובעת ביקשה מבית המשפט שיורה לנתבעת למסור לה את הגור או את שוויו המוסכם.

הנתבעת טענה כך

  1. אכן, בעבר בוצעה העסקה אותה הזכירה התובעת.
  2. אולם, ככל שהדבר נוגע ל"הריונה" האחרון של הכלבה שבבעלותה, הדבר אירע במקרה בעת ביקור התובעת יחד עם כלבה בבית, וללא שהנתבעת פנתה לתובעת בעניין.
  3. הנתבעת טוענת כי כעסה על העניין ואף שקלה להפסיק את ההריון אולם הווטרינר הניא אותה מביצוע ההפלה.
  4. הנתבעת טענה כי שווי הגורים להם טוענת התובעת אינו רלוונטי לגורים שנולדו להם היות ואין להם "תעודת יוחסין" של הכלבים.
  5. היא ניסתה למכור את הגורים בניסיון לכסות את עלויות הטיפול בגורים, אולם ניסיון זה לא צלח, וגידול הגורים הסב לה נזקים רבים וטרחה רבה.
  6. כשהגיעו הגורים לגיל הגמילה (60 יום), הפצירה בתובעת לבוא ולקחת את הגור שהובטח לה, אך התובעת סירבה לקחת את הגור בתואנות שונות, ביניהן סיבות כלכליות, וחוסר רצונה "להיקשר רגשית" לגור נוסף.
  7. עניין התשלום עלה לראשונה בשיחה שקיימו השתיים בטלפון, ובה בקשה התובעת להמיר את הגור בכסף "אפילו 500 ₪ בשביל ההרגשה הטובה" בשל מצבה הכלכלי.
  8. הנבעת טוענת כי סירבה להצעה זו, ומסרה לתובעת כי אם לא תיקח את הגור, היא "תזרוק את הגור בפתח ביתה של התובעת", אולם גם איום זה לא הועיל והתובעת לא הגיעה לקחת את הגור.
  9. לבסוף הגור נמסר ל"משפחה מאמצת", ועל כן אין זה ראוי להוציאו מידיה, והיא תעשה זאת אם התובעת תשיב לה את הוצאותיה על הגור עד היום – 4,000 ₪ (ולחלופין – הסכימה למסור לתובעת גור כלבים חלופי, לכשייוולד כזה, לאחר שייגמל).

הדיון

  1. בית המשפט העדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת, שלא מסרה גרסה אחידה, אלא גרסאות שונות: תחילה טענה כי הוסכם כי תקבל גור, לאחר מכן טענה שסוכם על כסף ולא גור, גרסאותיה המתחלפות פוגעות בגרסתה.
  2. כנראה שאכן, התובעת סירבה לקחת את הגור, בין השאר לאור ההוצאות הגבוהות שיש להוציא עבור גידול גור.
  3. לסיכום: מאחר שנמסר הגור לפני כשנה למשפחה "מאמצת" – אין זה ראוי בנסיבות העניין לאכוף את החוזה, כי הדבר יביא לפגיעה באינטרס של צד שלישי.
  4. כל צד יישא בהוצאותיו.

ואני אומרת?

שמעתם על אימוץ?!

חורף, כל כך הרבה כלבים מתחננים לבית חם, והם לא עולים שקל. לכו על זה.

 

פורסם בקטגוריה חוזים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.