בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה דן בתביעתם של זוג מאורס, ממוצא ערבי, שיצאו לנופש באילת ביחד עם חברים מהעבודה של התובעת...
התובעים רכשו כרטיסי טיסה בחב' אל על, לצורך חזרה מאילת לנתב"ג, והטיסה הייתה אמורה לצאת לדרכה בשעה 09:00.
טענות התובעים
הם הגיעו לשדה התעופה באילת שעתיים לפני מועד הטיסה, ובהגיע תורם לעבור את הבדיקה הביטחונית, הופנו לתובעת על ידי עובדי רשות שדות התעופה שאלות רבות ואישיות: מהי מערכת יחסיך עם התובע? מה עשית במהלך החופשה? האם ישנתם בצוותא באותו חדר? והאם קיימתם יחסי מין??
אח"כ שפכו העובדים את כל תכולת תיקיהם על הריצפה, התובעת נדרשה להיכנס לחדר צדדי עם בודקת בטחונית שהורתה לה להתפשט כליל, פרט לתחתונים, ובמשך שעה וחצי היא עמדה עירומה בשעה שהבודקת מפרקת וקורעת את חזייתה! בשעה זו אנשים אחרים ניסו לפתוח את דלת החדר שבו עמדה כך, עירומה, והתובעת מנעה זאת מהם.
לאחר מכן לבשה חזיה אחרת שהייתה בתיקה, ואז גילתה כי הטיסה כבר יצאה לדרכה.
הטיסה המתוכננת הבאה נועדה לשעה 12:00, אך התברר שאין בה מקומות…רק לאחר שישבו מתייפחים, עצובים, כואבים והמומים וניהלו ויכוח מר עם מנהל המשמרת, שימצא להם מקום לטיסה בחזרה, סודרה עבורם טיסה לשעה 14:15 – למעלה מ- 5 שעות לאחר מועד הטיסה המתוכנן.
דרישת התובעים
הייתה לפצותם בגין השפלה, ביזוי, עוגמת נפש, חרדה, אפליה ופגיעה בפרטיותם שהם חוו.
בכתב ההגנה של רשות שדות התעופה
נטעו כי לנתבעת עומדת הזכות לחסינות לפי חוק הטייס. מנהל שדה התעופה באילת, מר חנן מוסקוביץ, שלא נכח באירוע העיד וטען כי הבדיקה הבטחונית לתובעים נעשתה עפ"י נוהלי שירות הבטחון הכללי, תוך כדי שמירה על צנעת הפרט. המנהל שיער כי ייתכן והיה פריט לבוש של התובעת שצפצף…הוא אישר כי אין מקום לתישאול בני הזוג אם קיימו יחסי מין ביניהם, ואין מקום לשפיכת תכולת תיקיהם ארצה.
בית המשפט נתן אמון
בכל עדות התובעת!
נקבע כי אין חולק שהתובעים וחבריהם יצאו לנופש קבוצתי שאורגן על ידי המשביר לצרכן בחיפה וכי כל תיאורי התובעת לא הופרכו, ולכן למעשה הוכחו כל עובדות התביעה כאמור.
מנגד הנתבעת עצמה לא זימנה לעדות מטעמה את מי שתישאל את התובעים או מי שביצע את הבדיקה הגופנית, ורק טענה במחי יד שלא מגיע לתובעים פיצוי…
כן נקבע כי החסינות שחלה על רשות שדרות התעופה חלה כאשר הם פועלים במסגרת הסמכויות המוקנות להם בחוק ומבצעים בידוק בטחוני בהתאם לאמור בחוק. במקרה זה הם חרגו מהסמכויות שניתנו להם בחוק, ולכן פעלו שלא כדין ושלא עפ"י הסמכויות שניתנו להם – ואין להם חסינות. ובית המשפט הדגיש: חריגה מהסמכויות הנתונות בחוק לביצוע תפקיד, מביאה לכך שהחורג יישא ביחד עם המעביד שלו, בחובה לפיצוי הניזוק!
הוכח שכתוצאה ממעשי עובדי הנתבעת כלפי התובעים, כמפורט לעיל, נגרמו להם עוגמת נפש, השפלה, ביזוי, עלבון, חרדה ופגיעה בפרטיותם וכן נגרם להם הפסד זמן, ואלו מוערכים בסך של 7,500 ₪ לפיצוי, פלוס 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט.
