ארכיון הקטגוריה: צרכנות וסלולר
רכש מנוי "טריפל" של הוט – התאכזב מהשירות – וזכה ב- 7,750 ש"ח !
טענות התובע:
התובע, שביקש להצטרף כלקוח חדש בחבילה המשולשת – "טריפל", הכוללת קו טלפון ביתי, אינטרנט במהירות של 1.5M וחבילת ערוצים "אנלוגיה", כל זאת תמורת 183 ₪ לחודש (בתנאי שההתחברות היא ל- 24 חודשים), גולל את מסכת הייסורים הבאה שעבר:
- בזבוז זמן:
התובע התנה את ביצוע ההתחברות בשעות שתואמות את שעות עבודתו ואורח חייו – ביום שישי בשבוע ובמהלך השבוע לאחר השעה 20.00. בפועל מגוללת תביעתו מסכת של תלאות, בזבוז זמן, התעמרות מטעם הנתבעות בכל הקשור עם הגעת טכנאי לביתו בשעה מתואמת לצורך ההתקנה והחיבור הראשונים, ולבסוף – ביצוע התקנה לאחר תלאות טלפונים, המתנות, בזבוז זמן שארכו 12 ימים תמימים. בעניין זה נפסק כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב וזלזול בוטה במתן השירות לתובע, בביצוע ההתחברות, תוך ניצול לרעה של מעמדו הנחות של התובע כצרכן מחד, ומעמדן העדיף כספק שירותים גדול , והכל לאחר שמסר את כרטיס האשראי שלו, תוך זלזול בזמנו היקר. מאחר וגרסתו לעניין תלאותיו לא נסתרה, חוייבו הנתבעות לפצותו בסכום כולל של 1,000 ₪.
2. בקשה להתנתק לאור הפרות חוזה:
התובע טען כי לאחר ביצוע ההתקנה "היו כל הזמן בעיות עם האינטרנט, בעיקר במהירות הגלישה וההורדה אחרי השעה 20.00". פניות רבות לנותני השירות ואנשי התמיכה הטכנית העלו כי הבעיה (גלישה במהירות של 2/3 מהמוזמן) אינה פתירה.
לאור כשלון הנתבעות באספקת אינטרנט במהירות של 1.5 M ביקש התובע להתנתק משירותי הנתבעות. או אז – נדרש לשלם קנס יציאה של 750 ₪ !
לאור זאת, קבע בית המשפט שהוט תשלם לתובע 750 ₪, שהרי כאמור אם היה משלם קנס זה, היה יכול להתנתק משירותי הנתבעות ולפנות לספק איכותי יותר.
3. פיצוי בגין גריעת ערוץ מחבילת הערוצים
התובע רכש חבילת ערוצים שכונתה ע"י הנתבעות "אנלוגיה", וכללה את ערוץ AXN.
למרות זאת, כשביקש לצפות בה – נדרש לשלם תוספת תשלום, ובגין הפרה זו חוייבו לפצות את התובע בסכום של 1,000 ש"ח.
4. פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, שיחות טלפון, עגמת נפש והוצאות משפטיות
התובע, שהוא בעל מקצוע שאמור לעשות לביתו ולהקדיש מזמנו עפ"י בחירתו ולפרנסתו, נאלץ להקדיש זמן רב מזמנו וממרצו ל"טיפול/שיחות עקרות" אל מול הנתבעות, נאלץ לשאת בהוצאות בשיחות הטלפון המרובות, , והכל למרבה הצער ללא הועיל, ולכן חוייבו הנתבעות לפצותו בסכום כולל נוסף של 5,000 ₪.
לסיכום
בסה"כ חוייבו הנתבעות – שבית המשפט לא חסך מהן את "מחמאותיו" – לשלם לתובע סך של 7,750 ₪ בצירוף אגרת הגשת התביעה.
והמסקנה? גם אתם יכולים. זמנכם אינו הפקר!
"פקח חנייה יקר: אמרו לי במוקד להשאיר לך פתק על השמשה". תופס?
כשגברת שרון, התובעת, חנתה את רכבה ברחובות חיפה, ושלשלה למדחן את מחיר החנייה כדין, היא לא חשבה שתמצא את עצמה, 4 שנים לאחר מכן, מתדיינת בבית המשפט מול עיריית חיפה….
מעשה שהיה כך היה:
- בשנת 2006 רכשה שרון תו חניה והחנתה את רכבה בחיפה.
א. תוקפו של תו החניה היה עד השעה 13:07, ובתום הזמן, כשניגשה להוציא תו חדש, המדחנים שהיו בקרבת מקום לא עבדו.
ב. התובעת התקשרה למוקד העירוני על מנת לברר מה עליה לעשות, והטלפנית ייעצה לה להשאיר פתק לפקח (בהנחה שזמן החניה הינו למספר דקות ולא לזמן ארוך), ולהסביר בפתק כי המדחנים לא עבדו.
ג. התובעת עשתה בהתאם לייעוץ שניתן לה טלפונית, ולאחר 10 דקות גילתה כי הפקח הוציא לה דו"ח חניה.
ד. התובעת חיפשה את הפקח והסבירה לו את השתלשלות העניינים, והוא הפנה אותה לעירייה.
ה. למחרת, התובעת שלחה לנתבעת מכתב – הסבירה את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל וביקשה לבטל את הדו"ח. התובעת סברה כי בכך העניין נסגר.
2. כעבור למעלה משנה ושלושה חודשים קיבלה דרישה לתשלום הדו"ח בתוספת קנס, והדבר הגיע עד עיקול רכב (!). התובעת נאלצה בסוף, וחרף כל הסבריה, לשלם את קרן החוב כולל קנסות בסך של 570 ₪.
3. התובעת הגישה תביעה ודרשה לקבל את סכום הדו"ח בחזרה, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש, הטרדה, הטרחה והטרטור שנגרמו לה עקב הוצאת הדו"ח. התובעת טענה, כי אלמלא הייעוץ שניתן לה מטעם הנתבעת, היא לא הייתה מקבלת את הדו"ח מלכתחילה (היא לא הייתה משאירה את רכבה באותו מקום והייתה דואגת להעבירו למקום חניה ללא תשלום ו/או הייתה מחפשת מקום חניה רחוק יותר).
עיריית חיפה טענה כי:
- תקלה במדחן (המוכחשת כשלעצמה), אינה מהווה עילה לביטול דו"ח חניה.
- לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק, ניתן להשיב לתובעת את הסך של כ 600 ₪ שהתובעת שילמה בגין הדו"ח.
בית המשפט קיבל את טענות התובעת, וקבע כי:
- עיריית חיפה תשיב לתובעת את סכום הדו"ח בתוספת הקנסות.
- כמו כן עיריית חיפה תפצה את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ובגין הוצאות המשפט, ובסה"כ – 1,500 ₪.
והמסקנה ?
אם אתם מסתמכים על עיצה טלפונית של איש שירות, מוקדן, תומך וכיו"ב, בקשו שם מלא, ותעדו את העניין – אפילו במייל חוזר, ממש כך:
"ביום זה וזה הציע לי זה וזה מחברת זו וזו לבצע פעולה זו וזו" (ושלחו לעצמכם).
שיהיה ליום סגריר.
הרכבת לא הורידה אתכם בתחנה? קבלו 1,200 ש"ח פיצוי!
כל מי שנוסע ברכבת מכיר את הרגע בו מתקרבים לתחנה המיועדת, קמים, לוקחים את התיק, ומתחילים לפלס את הדרך לכיוון הדלתות. כאשר הרכבת עוצרת, והדלתות נפתחות, ממהר הנוסע לדלג החוצה לרציף, המשך…
האם לדעתכם גם עיוורים זכאים לצאת לנופש?
מגוחך לענות לשאלה זו בחיוב, שהרי – מה השאלה…? אך מסתבר, שגם בימינו יש גופים, שלא ממש מוכנים להתאמץ או לצאת מגדרם כדי לסייע לאנשים עם מוגבלות פיזית. מה חבל.
התובע, עיוור הנעזר בכלב נחייה, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, סוכנות נסיעות, שמנעה ממנו – לטענתו – מלרכוש חבילת נופש ביוון. הסוכנות מצידה טענה כי דווקא ספק הכרטיסים, אותו צירפה כצד שלישי לתביעה, הוא שהטעה אותה לחשוב שבית המלון ביוון אינו מאפשר כניסה של כלבי נחיה.
בית המשפט דן בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, הקובע את זכותם של אלו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן קובע חובה לתת מענה הולם לצרכיהם המיוחדים, חובה שחלה גם על שירותי תיירות. בית המשפט קבע שיש לבדוק אם סוכנות הנסיעות והספק הפלו את התובע לרעה, בניגוד להוראות החוק, או לא.
הסוכנות העידה מצידה, שהפקידה שביררה לגבי האפשרות להכניס כלבים למלון, לא ידעה שמדובר בכלב נחייה לעיוור, ולכן מסרה את תשובת המלון השלילית לסוכנות, AS IS, והם העבירו את המידע לתובע.
מאחר והפקידה עצמה לא הובאה להעיד, ולא ניתן היה לשאול אותה מה ביררה בדיוק ועם מי, ומאחר וגם סוכן הנסיעות הרלבנטי נמנע מלהעיד, קבע בית המשפט כי בסופו של דבר, לא הוכח כי בוצעה טעות בתום לב. כן נקבע, כי לא הוכחה טענת הסוכנות שהתובע קיבל הודעה ברורה ובמועד על ביטול ההזמנה. להיפך: נקבע כי התובע לא קיבל, על אף כל פניותיו ומאמציו – שום הסבר המניח את הדעת, מדוע נסיעתו אינה מאושרת, והאם אין כל דרך לפתור את הבעיה, למרות שניסה וניסה.
נקבע כי הסוכנות הייתה צריכה לנסות לצמצם את הנזק, ע"י בירור יסודי יותר עם הספק, או לחילופין להציע לתובע חופשה אלטרנטיבית. בכל מקרה, הייתה צריכה הסוכנות להודיע לתובע מבעוד מועד את תשובת הספק ולאפשר לו להתארגן לנסיעה בדרך אחרת, ומאחר ולא עשתה את כל אלו, הפלתה את התובע לרעה.
לסיכום, נקבע כי סוכנות הנסיעות והספק יכלו בשיחת טלפון אחת, או במשלוח דואר אלקטרוני בודד, לסייע לתובע – אך בחרו שלא לעשות כן.
בגין התנהגות זו – שבית המשפט מבקש להוקיע מכל וכל – נפסק לתובע מלוא הפיצוי שדרש: סך של 15,000 ₪ (!), כשמתוכם 9,000 ₪ ישולמו על ידי סוכנות הנסיעות, והיתרה – 6,000 ₪ – תשולם על ידי הספק.
ולי נותר לי רק לאחל מזל טוב לתובע האמיץ, שלא וויתר, לא התבייש, והלך עד הסוף עם האמונה שלו.
אני מקווה שהוא יבלה כמו שצריך ב- 15,000 ₪ שהוא קיבל…
"המוכר אמר לי שאפשר לנסות ולהחליף" – אז מה אם הוא אמר?!
כשאנחנו קונים מוצר, אנחנו רוצים לדעת שאם הוא לא יעבוד או לא יתאים לנו – נוכל לחזור ולהחליפו – או לכל הפחות לקבל זיכוי עבורו. נכון?
ובדרך כלל, בשביל לדעת שזה בסדר, נשאל את המוכר עצמו מה מדיניות החנות, ונסמוך על דבריו – נכון?
אז זהו, שלא. וכך גילה, בדרך הקשה, רועי: רועי נכנס לחנות של ג'יימס ריצ'רדסון, שבנמל התעופה בן גוריון, וביקש לרכוש לעצמו זוג נעלי ספורט מדגם אדידס, בעלות של כ – 130 דולר.
לאור המחיר הגבוה, שאל רועי מפורשות את המוכר:
"האם אוכל להחליף את הנעליים לאחר השימוש"? רק לאחר שנענה בחיוב, רכש את הנעליים.
לאחר שעשה בהן שימוש, התברר לו שהשימוש בנעלים גורם לו ל"כאבים חזקים מאוד בכל הגוף" והוא חזר וביקש להחליפן, אך החנות סירבה, בטענה שנעשה שימוש בנעליים.
החנות טענה כי:
- מדיניות החלפת המוצרים המפורסמת ליד הקופות, הינה: החלפה לתקופה של 60 יום ובלבד שהמוצר חדש, שלם ובאריזתו המקורית (ולא זה המקרה).
- אין מצב שהובטח לתובע בעל פה שניתן להחליף נעליים משומשות.
בית המשפט, אליו הגיע רועי המאוכזב, שמע את עדויות הצדדים, וקבע חד משמעית כי רועי לא הוכיח את תביעתו. דהיינו, רועי לא הצליח להוכיח, שבניגוד למדיניות החברה המפורסמת בכתב (מדיניות החזרת מוצרים סגורים וכו') – הובטח לו משהו אחר בעל פה.
ומאחר ועסקינן בגרסה נגד גרסה (הרוכש מול המוכר, שבא לדיון וטען בתוקף שהוא מעולם לא אמר כזה דבר ללקוח), ומאחר ונטל ההוכחה הוא על התובע, התביעה נדחתה!
בית המשפט גם הוסיף וחידד שלפנינו עדות בעל פה, שסותרת מדיניות החזרה בכתב (שהייתה תלויה ליד הקופה), והמסמך בכתב "לוקח" מבחינה משפטית…
לסכום, לא רק שהתובע לא קיבל נעליים חלופיות ולא הוחזר לו כספו, הוא גם חוייב לשלם לחנות הוצאות משפט בגובה 500 ₪ נוספים.
והמסקנות?
- אם מבטיחים לכם משהו שונה ממה שכתוב במדיניות החזרת מוצרים, בקשו את ההבטחה בכתב.
- אם אתם כבר תובעים, תביאו אתכם עד (משהו שהיה אתכם בחנות למשל) – שיחזק את עדותכם.
- אל תבקשו להחליף נעליים אחרי 10 ימים (!). היו צריכים להספיק לכם יומיים לנסות את המוצר, וחבל למשוך זמן ולאבד את הזכות.
- מקריאת פסק הדין ניתן להבין שאם רועי היה מביא אישור מאורטופד למשל, שהכאבים שנגרמו לו הם אכן בשל הנעל, הדברים היו יכולים להיות שונים מבחינת האופן שבו בית המשפט רואה את התיק… לכן הקפידו, כשיש עילת תביעה, לחדד אותה ולהביא תימוכין לטענתכם.
