כל מי שנוסע ברכבת מכיר את הרגע בו מתקרבים לתחנה המיועדת, קמים, לוקחים את התיק, ומתחילים לפלס את הדרך לכיוון הדלתות. כאשר הרכבת עוצרת, והדלתות נפתחות, ממהר הנוסע לדלג החוצה לרציף, מהר לפני שהדלתות ייסגרו.
לבני זוג שחזרו מטיול בסין, ולקחו רכבת מנתב"ג לבנימינה בשעה 04:53 בבוקר (!), עם מזוודות מ- 3 שבועות טיול… זה לא כל כך הצליח:
בני הזוג סיפרו לבית המשפט כי:
- כשהגיעו לתחנה, האשה ירדה מהרכבת עם התיקים, והבעל שירד איתה, עלה מייד בחזרה פנימה בכדי לקחת עוד תיקים שנשארו בקרון. כשעמד לצאת גילה שהוא עומד מול דלתות סגורות, בתוך רכבת שנוסעת לכיוון הכרמל.
- הנוסעים החלו לצעוק שייתנו לו לרדת, אך ללא הועיל, והבעל ירד בחוף הכרמל.
- אשתו נותרה מחוץ לתחנה.
- הבעל נאלץ לשוב ברכבת חזרה לבנימינה, שם מצא את אשתו הבוכיה.
בני הזוג החליטו להגיש תביעה, ודרשו מרכבת ישראל פיצוי בגובה 32,000 ₪.
הרכבת טענה כי:
- מדובר ב"מערכת הסעה עממית", שאינה יכולה להתאים את עצמה לצרכיו של כל נוסע ונוסע.
- ברכבת ישנה מערכת בקרה אוטומטית לסגירת הדלתות ופתיחתן היא מצוידת במנגנון אינפרא אדום, והדלתות אינם יכולות להינעל כאשר נמצא נוסע ביניהן. עם כניסת הרכבת לתחנה הנהג עוצר, הפקח יורד עם הנוסעים לרציף ומלווה את תהליך הירידה והעלייה, ורק לאחר שמוודא שאין עוד נוסעים נסגרות הדלתות.
- הפקח הספציפי הובא להעיד, וטען כי לא הבחין בדבר חריג ולכן לא עיכב את הנסיעה.
בית המשפט בירר העובדות, ופסק כך:
- זו לא פעם ראשונה שנטענת טענה כזו נגד הרכבת.
- במקרה דנן, פרק הזמן שחלף בין פתיחת הדלתות לאחר עצירת הרכבת לבין סגירתן היה קצר מידי (נוסעת העידה שהיה מדובר בפחות מדקה).
- לאור זאת, הרכבת תשלם לתובעים סך של 1,200 ₪.
והמסקנה שלי?
מאוד פשוטה, ולא משפטית (הפעם):
תקומו כבר בתחנה שלפני, תלכו לתפוס מקום ביציאה, ותקפצו ראשונים כשהרכבת עוצרת 🙂
