השבוע ישבתי עם לקוחה על הסכם הקמת אתר.
ישבנו חשבנו כתבנו תיקנו שינינו ובסופו של תהליך הלקוחה אומרת לי "אני לא מאמינה שמישהו יקרא את כל המלל הזה, לא חבל? לא עדיף לקצר?"
הסברתי לה שאולי זה הרבה מלל, אבל לטעמי כל מילה שם חשובה.
הראיתי לה שכתבנו את ההסכם בצורה מאד ברורה ופשוטה, כך שגם הלקוח הכי חסר סבלנות יוכל לשבת ולקרוא.
הסברתי לה שהוראות ההסכם מבהירות עתה היטב את חלוקת האחריות בין הצדדים, ומשאירות מקום לאפס חוסר הבנות.
ולסיכום הבהרתי – וזה הכי חשוב – שהמילה הכתובה והחתומה, תגן עליה בפני תביעות ותלונות עתידיות. בוודאות.
והנה אני לא מסיימת את דבריי ונתקלת במקרה שהגיע לבית המשפט:
לקוחה העוסקת בהכנת עוגות מעוצבות, תבעה את מי שבנתה לה את האתר, ודרשה ממנה פיצוי של כ- 3,000 ₪, לאור העובדה שקיימת בעייתיות בהצגת מלל ליד התמונות (של העוגות).
הנתבעת מצידה הודתה שקיימת תקלה, אך טענה שזו "זניחה לקידום האתר", שמקודם יפה מאד. היא אף סיפרה שהציעה לתובעת פתרון חלופי לכתיבת המלל, על חשבונה, אך התובעת לא הייתה מוכנה לקבלו.
בנוסף, עולה כי למזלה של מקימת האתר, הלקוחה חתמה על טופס "אישור הזמנת רישיון שימוש לאתר", ושם נכתב מפורשות כי הנתבעת לא תהא אחראית לכל נזק עקיף או תוצאתי כלשהו כתוצאה מחוסר יכולת להשתמש בתוכנת האתר.
בית המשפט בחן את העובדות ואת החוזה, קבע כי על אף שציפיית התובעת לא נתמלאה במלואה, ניתן היה לפתור את הבעיה בדרך אחרת וסבירה, הפנה את הצדדים ללשון החוזה – ודחה את התביעה.
בנוסף הוא חייב את התובעת, שלא התייצבה לדיון, לשלם 500 ₪ לנתבעת.
אז בבקשה:
מעניקי שירות – כתבו תמיד את הדברים ברורות, קחו אחריות כשצריך והסירו כשהיא לא שלכם.
רוכשי שירות – הקפידו לקרוא על מה אתם חותמים, ודרשו לשנות אם יש צורך.
בהצלחה!!
ת"ק 15506-12-13 ליזת אבן צור נ' יערה קזצינסקי-אדן ואח' ותודה לעו"ד חיים רביה על ההפנייה
