עובדים מפוחדים שמפוטרים ממקום עבודתם חותמים לעתים על חוזים שבהם הם מוותרים על תביעות עתידיות מהמעסיק, ואחר כך מתחרטים ותובעים. בחלק מהמקרים – כאשר העובד חותם מתוך חוסר ידע או חוסר הבנה, או מוותר על זכויותיו החוקיות – התביעה תתקבל, והעובד יקבל את הכסף.
דני, נשוי + 5 ילדים, עבד כמשווק בחברת הנדל"ן "כאן בניתי בית" זה שלוש שנים. כמו חברות רבות בתחום , גם "כאן בניתי בית" נקלעה למשבר, ובגל הפיטורים הראשון דני נשלח הביתה. כשהגיע לקבל את השכר האחרון, ביקשה ממנו חשבת החברה, בתיה, לחתום על "כתב קבלה ויתור על תביעות" קצר ולאקוני.
דני בחן את השיק שצויין שם, ומיד הודיע לבתיה שנפלה טעות, שהסכום חסר, ושהוא חושב שיש עוד דברים שמגיעים לו, כמו עמלות על עסקאות שביצע, פדיון ימי מחלה ועוד דברים שהוא לא זוכר כרגע.
בתיה חייכה, שאלה אם הוא באמת חשב שישלמו לו את הכל, והציעה לו לחתום על כתב הויתור כמות שהוא ולקחת את השיק. כשעמד בסירובו, סיפרה לו בתיה ש"כאן בניתי בית" עומדת בפני פירוק, ושאם לא "ייקח עכשיו את המשכורת האחרונה, ויברח", הוא עלול שלא לקבל בסוף כלום. כשדני המופתע ביקש ממנה לחשוב יום-יומיים ולבדוק מה ניתן לעשות לאור הנסיבות, הודיעה לו בתיה שאם לא יחתום מיד על הויתור, היא זורקת את השיק לפח, ושייקח בחשבון שגם אם הוא מתחרט, לא בטוח ש"עד אז עדיין תהיה פה חברה"…
דני, שמצבו הכלכלי דוחק ושמכיר את היצע המשרות בשוק, אינו יכול להרשות לעצמו לוותר על השיק שכבר מונח ביד. הוא מבין שזה Now Or Never, וחותם.
מה דני יכול לעשות?
על מנת להבין את מצבו המשפטי של דני ושל מפוטרים רבים אחרים, יש להבין ראשית כל על מה חתם. כתב הויתור הוא מסמך שמעסיקים נוהגים להכין, ובו מצהיר העובד העוזב כי הוא קיבל מהמעסיק סכום X, וכי לאחר שיקבל את הכסף, הוא מוותר על זכותו לתבוע את המעסיק או לדרוש סכומים נוספים.
ויתור על זכויות סוציאליות – אסור
העניין הוא, שבניגוד ליחסי מסחר רגילים, בהם החופש החוזי מאפשר לצדדים לכתוב בחוזה (כמעט) כל מה שבא להם, משפט העבודה הוא משפט מגן, המגן על העובד גם מפני המעסיקים (כאלו שישמחו "לחתוך" בהוצאות איפה שרק ניתן), וגם מפני העובד עצמו…
לכן, חוקי העבודה קובעים מעין "רצפת זכויות סוציאליות" המגיעה לכל עובד, אשר עליה לא ניתן לוותר – גם אם העובד רוצה! אותן זכויות נקראות זכויות קוגנטיות מלשון Cogent (שאינו ניתן להתניה).
כך למשל, גם אם אדם הסכים בראיון עבודה להיות מועסק בשכר נמוך משכר המינימום (מחמת קשיים כלכליים), או בלי שכר בכלל (למען התמחות נשגבת) – הויתור לא תופס.
הסיבה להגנת היתר הזו היא חוסר השוויון הבסיסי שקיים בין העובד – התלוי במעות המשולמות לו מדי חודש, לבין מי שמכיסו יוצאות אותן מעות. חוסר שוויון זה יכול לגרום לעובד להסכים לוותר על תשלומים המגיעים לו, למרות שהויתור עליהן אסור – כמו חופשה, הבראה, שעות נוספות ופיצויים, וגם על זכויות אחרות שמגיעות לו מכוח חוזה העבודה או הנוהג – כמו הזכות לעמלות – וכל זאת רק בשביל "לסיים יפה", לקבל מכתב פיטורים כדי לתבוע דמי אבטלה מהביטוח לאומי, או סתם מתוך פחד.
איך קובעים אם כתב הויתור תקף?
כאשר מקרה ספציפי מגיע לבית הדין, כמו במקרה בו דני יחליט לתבוע את "כאן בניתי בית" להשלמת הסכומים החסרים, נדרש בית הדין להחליט אם לויתור תוקף או לא. זאת, לאור החוקים המגינים על העובד, מחד, אך גם בהתחשב באינטרסים של המעסיק, כמו כיבוד הסכמים והסתמכותו על החתימה הסופית, מאידך.
לכן, כאשר דני יפנה לבית הדין ויגיש תביעה נגד "כאן בניתי בית" לתשלום יתרת הכסף המגיע לו, בית הדין יבדוק, קודם כל, מתי נחתם כתב הויתור – לפני או אחרי שיחסי העבודה נותקו. לאחר מכן יבדוק בית הדין באיזה אופן חתם העובד: האם הוא עשה ויתור חד צדדי במשרדי החשבת, או שנעשה הסכם פשרה בסיוע עו"ד, וכמובן – על אלו זכויות בדיוק הוא ויתר: זכות קוגנטית, או זכות שקיבל מהמעסיק במסגרת החוזה.
בית הדין יבחן גם את קיומם של שלושת התנאים הבאים, שנקבעו בפסק דין תקדימי – פרשת המנהלים ומורשי החתימה של הבנק הבינלאומי.
1. שאלת מפתח ראשונה: האם העובד ידע על הזכויות שעליהן ויתר?
לא ניתן לוותר על משהו שלא ידענו שמגיע לנו, ולכן, אם העובד לא ידע על קיומה של אחת מזכויותיו, לא יהיה לויתור עליה כל תוקף, והוא יוכל לתבוע אותה בדיעבד.
נוסח שלא יתקבל:
"אני מצהיר כי קיבלתי את כל מה שמגיע לי ואני מוותר לחלוטין על כל תביעה עתידית".
נוסח שכן יתקבל:
"ידוע לי כי אני זכאי להשלמת עמלות חודש יולי 2009, בגובה X ש"ח, וזאת מעבר לסך של Y שקלים שכבר שולם לי, אך אני מוותר על הסך הנוסף של X שקלים, וזאת לאור העובדה שקיבלתי מענק בסך Z שקלים".
מתי העובד ייחשב כמי שידע על מה הוא מוותר, ומתי לא?
לדוגמא: עובדת ניקיון שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית הוחתמה על כתב ויתור. הוא בוטל גם בשל אי הבנת השפה, וגם בגלל שלא התייחס לזכויות נוספות שהגיעו לה.
אבל כאשר קיימים בין העובד למעסיק "עסקת חבילה" או הסכמות הדדיות, והויתור אינו חד-צדדי, הנטייה היא כן לתת לו תוקף. כך, למשל, חברה שוויתרה על כספים המגיעים לה מהעובד (החזר הלוואה שלקח בעבר), או ויתרה על זכות התלונה נגדו (עובד שגנב), בתמורה לויתור שלו על חלק מזכויותיו.
לעובד אקטיבי, שיזם את המשא ומתן לגבי הסכומים שישולמו לו, ערך חישובים שונים ופעל למיקסום הכספים שיקבל, יהיה קשה לדרוש ביטול של הויתור, גם אם סכום מסויים לא נכנס לפול.
עוד נקבע כי עובד שקיבל בונוסים ומצנחי זהב למיניהם – כנראה שהיה "שווה" לו לוותר על זכויות אחרות שידע על קיומן.
2. שאלת מפתח שניה: האם העובד קיבל חשבון מפורט של מלוא הכסף המגיע לו?
המעסיק חייב להעביר לעובד מראש חשבון סופי של כל מה שמגיע לו, כולל רכיבי שכר של הפיצויים, כך שניתן יהיה להוכיח שידע על מה מוותר. עובד הצהיר בכתב הויתור כי "יתכן ומגיעים (לו) תשלומים נוספים" מהמעסיק, אך "לצורך פשרה" הוא מוכן לקבל את הסך שנקבע כתשלום מלא. למרות זאת, הויתור הוכרז כלא תקף, כי לא צורף לו תחשיב מפורט, ולכן העובד, שהיה במצב כלכלי רע והיה זקוק לכסף, לא הבין באמת על כמה הוא מוותר.
כתב ויתור מפורט, בהיר וחוקי יחשב תקף גם אם לא יצורף לו תחשיב, כאשר הרציונל שלו התקיים. עובדת שחתמה על ויתור, אחרי שהיא עצמה ערכה תחשיב והגישה אותו למנהל, כלומר – שהיתה מודעת לכל זכויותיה בעת החתימה, לא תוכל להשתמש בעובדה שהמעביד לא צירף תחשיב מטעמו לויתור.
טיפים לעובדים:
א. בקשו את התחשיב מראש, לפני שאתם חותמים על הויתור, על מנת להעביר לבדיקת גורם בקיא בענייני עבודה ושכר.
ב. בדקו היטב את מכלול הפרטים: טעות בתאריך תחילת העבודה, למשל, יכולה לשנות את החישוב.
3. שאלת מפתח שלישית: האם הויתור הוא מפורש וחד משמעי?
כתב הויתור עצמו צריך להיות ברור ומדוייק.
כך, לדוגמא, עובד שהואשם בביצוע עבודות פרטיות תוך שימוש בחומרים של החברה הוכנס לחדר, הווילונות הוסטו, והוא נחקר שם ארוכות. הציגו בפניו את כל חומר החקירה והמעקב, התעמתו איתו, והוא נשבר והודה בכל. בתום החקירה חתם על כתב ויתור כוללני שבו ויתר על כל זכויותיו: הודעה מוקדמת, שכר אחרון, פיצויים ועוד, וזאת בתנאי שהחברה לא תתלונן נגדו במשטרה. המעסיקה החתימה אותו, והלכה להתלונן. העובד התעשת, הגיש תביעה, וקבעו שם שלויתור אין תוקף, זאת מאחר והסכומים המדוייקים עליהם ויתר לא פורטו בכתב, ולכן הויתור לא היה מתוך ידיעה והבנה אמיתיות אלא מתוך הנסיבות המלחיצות.
כאשר מוכח ששלושת המבחנים התקיימו – דיני העבודה יכירו בויתור כתקף ומחייב.
אבל לא די בכך…
ואם המעביד התנה את תשלום הפיצויים בכך שתחתום?
כתב ויתור, כמו כל חוזה, ניתן לביטול בדיעבד. אילצו אותך לחתום? כפו עליך ויתורים? הטעו אותך? כל אלו פגמים בכריתת חוזה. לא קל להוכיח את קיומם, אבל חשוב להכיר אותם.
לדוגמא: אם המעביד מתנה את מתן השיק האחרון בכך שתחתום על הויתור. נכון שאסור לו להגיד לך: "לא תחתום – לא תקבל שכר או פיצויים". ונכון שאם הוא בכל זאת משתמש בתשלומים המחכים לכם כ"שוט", אתם צריכים להזכיר לו שכסף שלא ישולם לכם במועד (פיצויים משולמים תוך 15 יום מיום הפסקת העבודה), יצברו קנס גבוה (פיצויי הלנה).
אבל – וזה "אבל" גדול – בכלל לא בטוח שהלחץ של המעביד יביא לכך שהויתור ייפסל. העובד צריך להוכיח כי הלחץ היה כה גדול עד כדי כך, שפגע ברצונו החופשי ומנע ממנו להחליט בעצמו אם לחתום או לא.
בתי הדין קבעו כי לחץ רגיל שנובע ממעמד הפיטורים אינו מספיק כדי להוכיח שכתב הויתור אינו תקף. ברור שהמפוטר זקוק לשכר או למכתב פיטורים, מקווה לקבל המלצות, לא נעים לו והוא בדוחק כלכלי – הוא איבד הרגע את עבודתו. השאלה היא, אם הלחץ שהופעל עליו לחתום על כתב ויתור שעמד בכל המבחנים האחרים, היה כזה שהפך את מעמד החתימה לכפיה, שמנע מהעובד "רצון אישי מינימלי".
המבחן הוא האם עמדה בפני החותם ברירה סבירה אחרת מלבד החתימה, או שלא.
- כאשר עובד התייעץ עם עורך דין מטעמו לפני שחתם על הויתור – נקבע כי לא הייתה כפייה.
- כאשר איש מכירות, שהיה מורגל במשאים ומתנים פיננסיים עם לקוחותיו, טען שחתם על הוויתור מתוך אילוץ – בית הדין לא השתכנע, כיוון שהשופטים התרשמו כי הוא אדם היודע לעמוד על זכויותיו.
- אפילו עובדת שהצהירה כי חתמה בגלל שחששה שתיאלץ להתדיין עם המעסיק "שנים בבתי משפט", לא הצליחה לבטל את כתב הויתור, כיוון שבית הדין קבע לגביה שהידיעה שיש לה אופציה אחרת (פנייה לערכאות) מספיקה על מנת לקבוע שלא חתמה מתוך אילוץ מבחינתה.
ומה עם דני שלנו, שאולץ לחתום?
במקרה של דני, הוא יוכל לטעון את הטענות הבאות:
1. הוא יוכל לטעון כי שלושת המבחנים לא התקיימו. לא היתה ידיעה של מה מגיע לו ועל מה ויתר; הוא לא קיבל חישוב מפורט; הויתור עצמו לא היה מפורש; והוא לא קיבל הזדמנות לבדוק את העובדות ואת סכומי הכסף ולהתייעץ. כל אלה לבד מספיקים כדי לקבוע כי כתב הויתור שעליו חתם לא היה חוקי, וכי דינו להתבטל.
2. לגבי האילוץ: דני צריך לטעון שבעת החתימה הוצגה לו תמונה "מוסמכת", שיהיה זה בלתי אפשרי מבחינתו לקבל את הכסף בהמשך; שהוא חשב שכאשר חברה מתפרקת, כספו יורד לטמיון; ושהוא היה חייב לקבל כסף כלשהו, בשל המחסור בביתו, ושכל אלו הביאו אותו לחתום מתוך אילוץ.
כדי להוכיח אילוץ "עד הסוף", כזה שמזכה לפי החוק בביטול, דני יצטרך לפנות תוך זמן סביר ל"כאן בניתי בית" ולבקש לבטל את הויתור החתום. הוא יצטרך לדרוש מהם את השלמת הזכויות המגיעות לו, ואם יהיה בכך צורך – גם לפנות לערכאות.
העובד יצטרך להוכיח תום לב
אם, לעומת זאת, דני יחזור הביתה, יחליט לשכוח מהפרשה ולהשלים עם מה שיש, ויממן בכסף החלקי שקיבל את חופשת הקיץ עם אשתו וחמשת ילדיו, ורק אחרי שלא ימצא עבודה במשך שנה וחצי יחליט לתבוע את "כאן בניתי בית" בגין ההפרשים – יהיה לו יותר קשה לבטל את הויתור, עליו חתם למרות שידע שהוא לא מכיל את כל הכספים.
בית הדין לא ישעה לתביעות של עובדים שמנסים להגדיל לעצמם את קופת הפיצויים אחרי שחתמו על הויתור בלב שלם, וככל שהסכם הויתור ה"סגור" אותו מנסה העובד "לפתוח" יהיה מפנק יותר, כך ייטו לראות את העובד כמי שאינו תם לב.
למשל, עובד שחתם על ויתור, שבמסגרתו קיבל גם מענק פרישה מכובד, תבע את החברה שעבד בה בטענה שכתב הויתור החתום הופנה לחב' X בעוד שמעסיקתו היתה Y, ולכן אין לו תוקף. בית הדין קבע כי זהו "ניסיון לנצל לרעה כתב ויתור..", ועבור טענת השווא הזו חוייב העובד בתשלום הוצאות המשפט של החברה.
ולסיכום, מעסיקים:
הקפידו על הכללים האמורים לעיל. תנו לעובד הזדמנות להתייעץ לפני שיחתום, וציינו זאת במסמך עצמו. אתם חושבים שהעובד לא הבין? הסבירו לו. אם הענקתם לעובד סכום עודף, מעבר לזכויותיו הבסיסיות – ציינו זאת בפירוש בכתב הויתור.
ועובדים:
הקפידו שיקפידו אתכם על הכללים האמורים לעיל. אל תחתמו בלי לקרוא את החוזה ולהתייעץ. ואתם גם יכולים תמיד להוסיף בסוף כתב הויתור את המשפט "אין בחתימתי זו בכדי לוותר על כל זכות המגיעה לי על פי כל דין". זה אף פעם לא יכול להזיק..
