לקוח תבע את הבנק – וחוייב לשלם 400,000 ₪ הוצאות משפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי תביעה של לקוח בנק דיסקונט, כנגד הבנק, תידחה, והלקוח ישלם לבנק הוצאות משפט בסכום האמור.

מעשה שהיה כך היה

התביעה הוגשה בשנת 1999 על סך של 567 מיליון ₪.

הלקוח טען בתביעתו שהבנק ביצע מעשי מרמה, זיוף, וגניבה של כספים בחשבונותיו בשנים 1980-1989, כי הועלמו כספים מחשבונו, בוטלו הפקדת מזומנים וצ'קים שלא כדין, נמשכו מזומנים וצ'קים שזוייפו, חייבוהו בריבית פסולה, ועוד. התביעה נתמכה בחוות דעת של חברת ייעוץ ומימון, ושל רואה חשבון וגרפולוג .

התביעה הוגשה

עשר שנים לאחר ביצוע הפעולות הנטענות ולאחר שהבנק הגיש נגד הלקוח תביעה בגין חוב בסך 228 אלף שקל. הלקוח טען כי היקף המרמה ופרטיה התגלו לו באופן חלקי רק ב-1996 לאחר שהעביר את המסמכים לבדיקת מומחים.

הבנק, באמצעות עו"ד דוד לשם ממשרד ניר כהן, לשם ושות', טען כי התביעה התיישנה והכחיש נחרצות את כל טענות הלקוח. לטענתו, התביעה כוללת טענות מרמה כוללניות ללא פירוט.

במסגרת הדיונים נשמעו עשרות עדים ומומחים שהעידו במשך ימים ארוכים. פרוטוקול המשפט הסתכם בכ-8,000 עמודים.

נקבע

בפסק הדין, שמשתרע על פני 142 עמודים, דחה השופט עמירם בנימיני את כל טענות הלקוח ומתח ביקורת קשה על התנהלותו. נקבע כי "מדובר בתביעה חסרת בסיס ומופרכת. נראה כי רק הפטור שלו זכה התובע מאגרת משפט איפשר את הגשתה בסכום הדמיוני שבו הוגשה. חלק מטענות התובע הושתת על מסמכים מזוייפים. חלק גדול אחר, הושתת על השערות וספקולציות שלא נמצא להן כל בסיס בחומר הראיות".

וגם כי טענות הלקוח "יוצרות תחושה של תביעה הנישאת על כנפי הדימיון. גרסת התובע אינה מבוססת על ראיות של ממש, אלא על חשדות שחלקם הזויים וחלקם נעדרים ראיות".

עוד נקבע כי "ברור לחלוטין כי התובע היה מעודכן באופן כמעט יומיומי לגבי חשבונותיו. הוא הגיע לסניף כמעט כל יום וישב שם זמן רב. דפי החשבון ומסמכי הפעולות שבוצעו נשלחו אליו. יש להסיק, כעניין שבעובדה, כי התובע היה חייב להיות מודע בפועל לכל אותן פעולות בחשבונותיו, שהוא טוען כיום כי נעשו ללא ידיעתו וללא הרשאתו". השופט הוסיף כי "כתב התביעה אינו כולל פירוט כלשהו של מועדים שבהם נעשו מעשי המרמה, הטענות כולן נטענות בצורה גורפת וכוללנית".

השופט דן בטענות המרמה שהעלה הלקוח ודחה אותן. הוא תאר כיצד תלונה למשטרה שהגיש הלקוח נגד הבנק נסגרה לאחר שבדיקת מז"פ העלתה שהחתימות לגביהן טען כי הן מזויפות, נחתמו קרוב לוודאי על ידי הלקוח עצמו.

"בתיק הוצגו מסמכים מזויפים רבים, כאשר כל צד מטיל את אשמת הזיוף על צד אחד" ציין השופט. "האם יתכן שהתובע לא הבחין אף לא באחד ממעשי הגניבה שהסתכמו במיליוני שקלים? וזאת בתקופה שבה עסקו התמוטט והוא נזקק לכל שקל? אם אכן התבצעו גניבות שיטתיות מחשבונות התובע בסכומים כל כך גדולים, די היה שהתובע יתפוס את הבנק במרמה פעם אחת על מנת לשים לכך קץ. דבר זה לא ארע, מה שמעלה ספק של ממש לגבי נכונות טענות התובע".

השופט מתח ביקורת נוקבת גם על המומחים מטעמו של התובע וקבע כי עדויותיהם היו מגמתיות ובלתי מבוססות וכי נתגלו בחוות הדעת טעויות רבות.

לבסוף חוייב הלקוח לשלם הוצאות משפט כדלקמן:

לבנק – 150 אלף ₪

לב"כ הבנק – 250 אלף ₪

 [הידיעה באדיבות אתר דה מרקר / דין וחשבון / הילה רז]

פורסם בקטגוריה חוזים, מסחרי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא לקוח תבע את הבנק – וחוייב לשלם 400,000 ₪ הוצאות משפט

  1. מאת איך‏:

    ווואו ואוו, אבל הם לא היו בסדר, אם כי 400 אלף זה הרבה כסף