לאחרונה חויב יו"ר ועד העובדים באחד מבתי החולים בארץ, ששמו נאסר לפרסום, לשלם קנס גבוה עקב תלונת עובדת כי הוא דיבר אליה בגסות ובאופן מיני.
מעשה שהיה כך היה
התובעת הועסקה כסגנית מנהלת מטבח בבית חולים בארץ.
היא טענה כי מנהל האחזקה ומי ששימש כיו"ר ועד העובדים של בית החולים, הטריד אותה מינית בין השנים 2001 ל- 2003, החל מהתבטאויות גסות ומיניות ועד לכפיית מגע בעל אופי מיני בניגוד לרצונה.
עקב פנייתה טופל המקרה על ידי הממונה על הטיפול בהטרדה מינית, שקבעה כי המנהל אכן הטריד את העובדת מינית והתנכל לה, ולאחר שקוים נגדו הליך משמעתי, פוטר מהעבודה.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א נגד בית החולים והמנהל ביקשה העובדת פיצוי ואף הלינה על הטיפול הכושל בתלונותיה.
תגובת הנתבע
הוא הכחיש לחלוטין את הטענות נגדו, וטען כי התובעת מבקשת לנקום בו, בגין תמיכתו בעובד אחר שהסתכסך עמה.
נקבע פיצוי
בית הדין הנכבד קבע כי טענות התובעת בדבר נגיעות באיבריה המוצנעים – אינן מתקבלות בשל סתירות מרובות ומהותיות.
כן נקבע כי התובעת אכן חשה טינה כלפי הנתבע.
ואולם, נקבע שאין מקום לפקפק בטענת התובעת ככל הנוגע למנהגו של הנתבע להתבטא בצורה מינית וגסה בפניה.
התבטאויותיו המילוליות והמיניות של הנתבע אכן יצרו סביבת עבודה עויינת ששיקפה בדיוק אותה התנהלות הפוגעת, בסופו של יום, בקידום השוויון בתעסוקה, ועל מנת לקדם את ערך השוויון ולשרש תופעות של התבטאות הטומנת בחובה התיחסות לנשים כאל אובייקט מיני, נקבע כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי כספי.
דהיינו – לא הפגיעה בכבודה של התובעת הוא המקור לפיצוי, שכן גם היא פגעה בכבודו כשייחסה לו מעשי הטרדה מינית חמורים שלא ביצע.
הפיצוי נובע מהצורך לקדם את הערך הכללי של שוויון הזדמנויות בעבודה, החורג ממתחם היחסים שבין התובעת לנתבע.
לחובת הנתבע נפסק פיצוי של 30,000 ₪ (ואילו התובעת תשלם לבית החולים הוצאות של 3,000 ₪ על טענות הסרק שהעלתה).
הידיעה באדיבות אתר פסק דין
