ארכיון חודשי: דצמבר 2010
כמה עולה ג'וק בסלט?
(כתבה שנכתבה במיוחד עבור בעלי מסעדות, ואשר פורסמה לראשונה בגיליון נובמבר 2010 של REST – המגזין המקצועי למסעדנות, ברים ובתי קפה):
אתם משלמים לשף משכורת עתק, רוכשים סחורה משובחת בלבד, מחירי השכירות בשמיים, אבל עדיין יהיו לקוחות שיתלוננו: הקפה פושר והלחם קשה, הילד החליק, האבא נחבל מזכוכית והאשה מצאה שערה בסלט…
בימינו, לקוחות מאוכזבים לא תמיד מסתפקים בפיצוי, והם עלולים להביא את "עוגמת הנפש" שלהם לשיקול בית המשפט. אך לצערם של הלקוחות, זה לא כל כך פשוט: בתי המשפט מוצפים בתביעות סרק, מילת הקסם: "עוגמת נפש", כבר לא כל כך "מקסימה" את השופטים, והתובעים צריכים לעבוד יותר קשה מבעבר בכדי לצאת עם פיצוי כספי.
מעקב אחר ניסיון של אחרים מלמד כיצד בית המשפט מתייחס למקרים השונים, ואיך אתם יכולים להתמודד עם המצב מראש בחוכמה, תוך שמירה על כיסכם ושמכם הטוב – לאורך זמן.
אחריות היצרן
הגשתם קינוח שייצרה קונדיטוריית עילית, אך מאיזושהי סיבה יש בו פגם. הלקוח רותח, אבל זה בכלל לא הקינוח שלכם! מה עושים?
כאשר לקוח הזמין עוגייה בבית הקפה, וגוף זר וחד שנמצא בעוגייה שבר סתימה בפיו וגרם לו לכאבים, הוא הגיש תביעה נגד בעלי המסעדה וגם נגד יצרן העוגיות.
בית המשפט קבע כי בעל המסעדה עמד באחריותו לפי חוק האחריות למוצרים פגומים: מסתבר שמספיק שהמסעדן ימסור לנפגע את כל פרטי היצרן שייצר את המוצר המזיק – על מנת להסיר ממנו אחריות לפי דין (חל רק כאשר היצרן נמצא בארץ). מאחר ובית הקפה פעל כך, יכל הלקוח לפנות ישירות לקונדיטור, וזה אכן חוייב לשלם לו פיצוי והוצאות משפט בסך 1,050 ₪. התביעה נגד המסעדה, לעומת זאת, נדחתה.
חילזון זה כשר?
בית המשפט דואג לפצות את הלקוח גם כשאין נזק ממשי, אלא סתם תחושת גועל: במקרה הראשון מדובר היה בזוג נשים שהזמינו סלט יווני, וגילו בתוכו חילזון. לא נעים. הנשים הנגעלות דרשו פיצוי בגובה 10,000 ₪, במשותף, אך בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי למרות שהן שומרות מסורת, שבחרו לאכול בסניף כשר למהדרין, ולמרות שמובנת התחושה שהן חשו, גובה הפיצוי אינו צריך לעמוד על למעלה מ- 800 ₪ לתובעת, וכך נפסק.
במקרה אחר מצא לקוח ג'וק בפיצות שהזמין. נקבע שהחברה לקחה אחריות ונהגה באופן מכובד, כאשר שלחה ללקוח נציג מתנצל עם גלידות בחיקו, וכן העניקה ללקוח שוברים על סך 1,000 ₪. לאור זאת, נקבע כי דרישת הלקוח לקבל פיצוי נוסף בגובה 15,000 ₪ היא מוגזמת, ונפסקו לו 700 ₪ נוספים בלבד.
אבל זה לא בגללנו
ומה קורה כשלא יודעים אם הבעיה נעוצה במסעדה או לא? מסתבר שבית המשפט לא קובע פיצוי על סמך ספקולציות בלבד: כך לקוחה שהזמינה מנה במסעדה איטלקית והתחילה לאכול, חשה ברע במהלך הארוחה, ולכן ביקשה להחליף מנה. כשהגיעה המנה החדשה, גברו מיחושיה. היא הפסיקה לאכול, שילמה ועזבה את המקום. בחוץ היא הקיאה ונאלצה לבלות 3 ימים במיטה, ואפילו הציגה אישור רפואי בגין כך. בית המשפט קבע שהוא מאמין לתובעת שחשה כך, אך אינו יכול לקבל את התביעה:
- לא התקבלה כל אבחנה של הרעלת מזון מפורשת (האישור הרפואי לא ציין זאת מפורשות)
- לא נעשה כל ניסיון לבדיקה של המנה עצמה (הלקוחה לקחה את האוכל ב- take away כך שהמנה הייתה בידה, ויכולה הייתה לשלוח את המזון לבדיקת איכות).
מאחר שכך, נקבע כי לא ניתן להתבסס רק על סמיכות הזמנים, בין האכילה להקאה, כדי לקבוע שסופק לה מזון מקולקל, והתביעה נדחתה.
אז מה למדנו, ואיך כדאי לנהוג?
- היריעה קצרה מלהציג את כל סוגי המקרים המגיעים משולחן המסעדה ישירות לבית המשפט, אך ניתן לראות שכל אחד ואחד מכם עלול למצוא את עצמו בין כותלי בית המשפט, כנתבע, וזאת בעקבות מגוון התרחשויות שונות. אם תטמיעו את הלקחים הבאים, תוכלו להקטין את הנזקים, ואפילו למנוע אותם מראש: התנהלות המסעדה לאחר מעשה נלקחת בחשבון: לכן, אל תתעלמו. החליפו מנה, זכו חשבון אם נדרש, ובכל מקרה הראו ללקוח שאתם לוקחים אחריות. פעמים רבות לקוחות תובעים רק מתוך יצר "נקמנות", הנובע מיחס לא טוב או התעלמות. גישה לא נכונה יכולה לגרום ללקוח שכלל לא חשב לתבוע – לשעוט בדהרה לבית המשפט או, גרוע מכך, לכלי התקשורת (מישהו אמר פייסבוק?). לכן, אל תתביישו להתנצל, להבהיר שזה מקרה חד פעמי ולהציע פיצוי – התנהלות זו תסייע לכם באם תוגש תביעה.
- בית המשפט מחפש הוכחות: לא מספיק לספר ש"כאבה לי הבטן". בית המשפט דורש הוכחות ממי שטוען לפגיעה, ולא נותן יד לניסיון התעשרות שלא כדין. לכן, הקפידו מצידכם לתאר כל אירוע חריג בזמן אמת, מיידית, ושלחו לעצמכם את התיאור בדואר אלקטרוני. בבוא העת תוכלו להציג את תיאור האירוע ה"טרי", הנושא את תאריך האירוע, והמעיד כי הוכן למען הסדר הטוב, הרבה לפני שהוגשה התביעה נגדכם.
- אישורים: כמו כן , אל תתביישו לבקש אישורים לפגיעה הנטענת: גם במסגרת מו"מ תוכלו לדרוש לראות צילומים, אישורים רפואיים או בדיקות מעבדה להוכחה, וזכרו תמיד שגם בית המשפט יבקש לראות אישורים אלו טרם יפסוקפיצוי.
- 4. הסכמות: במידה ואתם מגיעים לסיכום כלשהו עם הלקוח, תעדו זאת. במקרים רציניים בקשו את חתימתו על הסיכום, גם אם הוא מאולתר, ותמיד שמרו העתק בתיק "תלונות" מסודר.
- 5. עדים: העובדים בתחום הם לרוב זמניים, והסיכוי שיעזבו לפני המשפט הוא גדול. מאחר ואי-הבאת עד רלבנטי למשפט, יכולה להיתפס כניסיון להסתיר את האמת, דאגו לבקש מהעובד שהיה מעורב במקרה תצהיר מפורט לגבי האירוע, בהקדם ככל הניתן. כך תוכלו להבטיח שגם אם המשפט יתנהל בשעה שהעובד מטייל בהרי נפאל, עדותו תובא בחשבון במידה מסוימת.
- 6. נהלי בטיחות וניקיון: חלקו נהלים מסודרים וברורים לעובדים, ותלו אותם במטבח ובשירותים. כך תוכלו להוכיח שהוריתם לעובדים לשטוף ידיים, לאסוף שיער בקוקו או לנגב את הרצפות כל חצי שעה כדבר שבשגרה.
נכון שהתארסנו – אבל בעצם לא בא לי בסוף…. זה חוקי?
בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה פסק השבוע פיצויים כספיים לאשה, מאחר וזה שהיא הייתה אמורה להינשא לו – התחרט ברגע האחרון.
מעניין לדעת בהקשר זה, כי זו ממש לא הפעם הראשונה שנפסקים בישראל פיצויים כספיים בגין הפרת הבטחה להינשא, והסכומים שנפסקיחם משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין.
במקרה הספציפי הזה היה מדובר בבחורה מבית דתי-חרדי, שהכירה עולה חדש מצרפת באמצעות שידוך.
התובעת טענה כי:
- הצדדים ערכו טקס אירוסין והחלו להתכונן לחתונה שהייתה אמורה להתקיים בבית הכנסת הגדול בירושלים.
- סוכם ביניהם שהתשלומים יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים, אך היא זו שחתמה על הסכם ארגון החתונה ושילמה לבדה מקדמה בסך של 10,000 ₪, כשהנתבע הבטיח לשלם את חלקו במועד מאוחר יותר.
- כעבור שבוע נפגשו עם תזמורת החתונה ובחרו מוזיקה לחתונה, אך לאחרי הפגישה הנתבע שינה לפתע את התנהגותו ולמחרת הודיע לה כי מבחינתו החתונה בטלה.
התובעת דרשה לקבל החזר דמי הקדימה ששילמה, הוצאות טקס האירוסין, מקדמות ששילמה (שמלת כלה ועוד), ופיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה (עוגמת נפש)- והכל בסך 30,000 ₪.
הנתבע טען כי:
- לאחר שהגיע לארץ, לקה בתסמונת "סינדרום ירושלים" (לטענתו, זו הפרעה נפשית שגרמה לו להתקרב לדת באופן קיצוני). עקב כך בלבד, הציע לה נישואין.
- לאחר זמן מה הבין כי התובעת אינה מי שהציגה עצמה: היא אינה מלומדת כפי שטענה, אינה אישה בריאה וקיים בלבו ספק באם יוכל להביא עמה ילדים לעולם.
- לאור זאת ביטל החתונה.
בית המשפט פסק כי:
- הפרת הבטחת נישואין היא אכן עילה לתביעה בגין הפרת חוזה.
- במקרה זה, הנתבע אכן הודה כי תכננו להינשא וקבעו מועד לכך – ולכן, משחזר בו, זו הפרת חוזה מבחינתו.
- השאלה היא האם הייתה הצדקה להפרת החוזה: האם התובעת או משפחתה רימו את הנתבע ומסרו לו מידע שגוי אודותיה? בעניין זה נקבע כי התובעת כן הציגה תעודות המעידות על לימודיה בתחום הרפואה המשלימה ועבודתה בתחום, וכן גילתה לנתבע כבר בפגישתם הראשונה את מצבה הרפואי, ואפילו עברה בדיקה אצל הנתבע, במרפאתו. לאור אלו, טענת הנתבע שמועלית עתה, לאחר שיחסיהם עלו על שרטון – היא בלתי מוסרית ובלתי הוגנת.
- טקס האירוסין נערך על דעת הנתבע ובהסכמתו, הוא רכש עבור התובעת תכשיטים וברגע שניתק את הקשר ממנה – היא הפסיקה את כל ההכנות, ולכן אינו יכול לטעון שהוציאה כספים מבלי שרצה להתחתן.
הפיצויים:
- נזק ממוני: הכנות למסיבת האירוסין וקייטרינג (3,700 ₪), מקדמה למארגני הנישואין (10,000 ₪) שמלת כלה ועוד = כ- 15,000 ש"ח.
- נזק לא ממוני: עוגמת הנפש והצער הנגרמים לבן זוג בסיטואציה בה בן הזוג האחר מפר הסכמה שנעשתה ביניהם להינשא – הם דבר טבעי וצפוי – כך נפסק, אך הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר. לאור זאת נקבע כי התובע ישלם לה סך של 3,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, פלוס 300 ש"ח בגין הוצאות משפט.
ודעתי?
נכון שסכום הפיצוי (להבדיל מהחזר ההוצאות) הוא מינורי בהחלט – 3,000 ₪ בלבד, ואין ספק שאינו מכסה כלל על כל הבושה והצער שנגרמים לכלה חרדית שנזנחה לפני החופה, אך מנגד – אני שמחה שבית המשפט כיבד כאן את רצונו של החתן להתחרט:
סכום פיצויים גדול יותר, היה מרתיע חתנים פוטנציאליים אחרים מלהתחרט, אין ספק, אבל לדעתי – חתן שמתחרט ערב חתונתו פועל דווקא בחוכמה: הוא נמנע מראש מהקמת משפחה שלמה שתתפרק, מה שבסופו של יום יכאב הרבה יותר, ולהרבה יותר אנשים.
שמלת הכלה לא דומה למה שהזמנתי – מה עושים?!
בפני בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה עמדה לאחרונה כלה מאוכזבת.
הכלה טענה כי:
- לקראת חתונתה היא ביקשה מהנתבעת (=המעצבת) לתפור לה שמלת כלה לפי דגם שהביאה יחד איתה.
- המעצבת ביקשה מהתובעת לקנות את הבדים הנחוצים לתפירה – וזו רכשה אותם ב- 500 ₪. למעצבת שילמה 500 ₪, על החשבון, כשעלות השמלה הסופית הייתה אמורה להיות 1500 ₪.
- המעצבת – לטענת התובעת – התעכבה בתפירה ובמדידות; השמלה נתפרה באיכות ירודה; ולא הייתה זהה לדוגמה שהוזמנה!
- לאור כל זאת, נאלצה התובעת, מספר ימים לפני החתונה, לחפש שמלה חלופית – אותה שכרה בסכום גבוה.
טענות המעצבת
- המעצבת מצידה, טענה כי התובעת הגיעה אליה 3 חודשים לפני החתונה כשהייתה בהריון, והמעצבת הודיעה לה כי יש לה הזמנות קודמות וכי תתחיל לעבוד על השמלה כחודש לפני החתונה.
- ואכן, השמלה נתפרה כמבוקש, ורק המדידות נערכו באיחור קל בגלל התובעת שלא התפנתה לכך.
- לעניין האיכות והרמה – התפירה בוצעה לפי הדוגמא שניתנה לה, אך בגלל שהדוגמא הבליטה את הבטן והחזה של התובעת – הדגם שונה במעט כדי שיתאים לה.
- המעצבת טענה גם שהבד שהובא לה, לא היה זה שנדרש בדוגמא.
הדיון
בית המשפט קיבל לידיו הן את הדוגמא שהובאה למעצבת, והן את השמלה שנתפרה לה ע"י הנתבעת, ואז החליט כדלקמן:
- השמלה שנתפרה שונה מהותית מהדוגמא שנדרשה ע"י התובעת:
"בשמלה היו חסרים קיפולים ושכבות בד, המקנים לשמלה חן ויוקרה, דוגמת החזה הייתה שונה, חסרים בה את הפרחים שהיו בדוגמא, בקיצור היא נראתה שמלה שונה משמעותית מהדוגמא שנדרשה".
2. לגבי השוני בבד: האחריות בעניין זה מוטלה על המעצבת! היא זו שרשמה לתובעת על פתק את סוגי הבד הדרושים, ואם הבד שהובא בפועל לא התאים לדרישות, היה עליה לומר זאת מיד לתובעת, ולבקש לשנות את הבד.
3. התובעת נקלעה למצב שבו נגרמה לה עוגמת נפש, לחץ נפשי וטרדה מיותרת, ולכן זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה – 1000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪. כמו"כ, התובעת לא צריכה לשלם למעצבת את יתרת הסכום שהיא חייבת לה, כפי שדרשה המעצבת.
לסכום: לא קלה היא דרכה של כלה
שימו לב: הכלה המאוכזבת שילמה 500 ₪ על הבד ו- 500 ₪ למעצבת = 1,000 ₪.
את אותם 1,000 ₪ היא פשוט קיבלה בחזרה, פלוס 300 ₪ הוצאות משפט…!
בפועל אין פה כל פיצוי על זמנה של הכלה, אין פה החזר על הכספים הרבים שהוציאה ברגע האחרון (שכירת שמלה), אין פיצוי בגין האכזבה ומפח הנפש שהיו מנת חלקה, וגם אין פה הרתעה (המעצבת לא סיימה את העבודה, ולמעשה הפסידה רק 500 ₪).
הייתי מסכמת ואומרת, שלא קלה הייתה דרכה של הכלה, ולכן – כרגיל – המסקנה היא אחת:
שימו לב מראש לדברים, אל תחכו לרגע האחרון להגיד שהבד לא נראה לכם מתאים או שהאיכות ירודה. בסופו של יום, גם אם תזכו בסוף במשפט, לא בטוח בכלל שתצאו נשכרים כלכלית, ולכן כדאי לכם לפעול נכון מראש, כדי להימנע מהגעה לערכאות.
נעדרתי מהעבודה עקב השריפה – אני זכאי לשכר?
תושבים רבים באיזור מוכה השריפה, תוהים: מה יקרה עם המשכורת שלהם החודש….??
אם גם אתם מודאגים, בואו וקראו את תשובתם של מומחי חברת דטהפקס בעניין זה. אני לא מבטיחה שהיא תרגיע אתכם, אבל לפחות תדעו היכן אתם עומדים ומה ניתן לדרוש:
- ככלל, כך גורסים מומחי DATAFAX, חוקי העבודה אינם מתייחסים למקרים של היעדרות מעבודה כתוצאה מ"כוח עליון".
- מעבר לכך: מאחר ו"שעות עבודה" מוגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה כ"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה", הרי אם נעדרו העובדים מעבודתם עקב השריפה שהשתוללה באזור הכרמל, מקרה אשר אינו בשליטת המעביד, הם לא יהיו זכאים, על-פי החוק, לתשלום שכרם, אלא בהתקיים הסכם מיוחד בין הצדדים.
- והיכן מתקיים הסכם מיוחד בין הצדדים?
א. בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה למשל, קובע ההסכם הקיבוצי בעניין דומה, כי: "במקרה של הכרח בהפסקת עבודה זמנית מכוח עליון (מסיבות שאינן תלויות בהנהלת המפעל), ידונו הנוגעים בדבר בפתרון הבעיה, במגמה למצוא הסדר מתקבל על דעת הצדדים המעוניינים".
ב. הוראה דומה מצוייה גם בהסכם הקיבוצי של ענף הטקסטיל וההלבשה.
אפשרות נוספת שעומדת בפני המעבידים היא להודיע לעובדים, שלזכותם עומדים ימי חופשה, על יציאתם לחופשה או ל"חופשה מרוכזת" ("מאורגנת"), בתשלום. המעביד רשאי להורות כך, שהרי קביעת לוח המועדים, בהם יצאו עובדים לחופשה, היא מסמכויותיו. במקרה כזה המעביד כן ישלם לעובדים ("דמי חופשה"), ויזקוף את הימים בהם נעדרו מעבודתם, עקב החופשה המרוכזת, על חשבון ימי חופשתם הצבורה.
לסיכום:
- במקרה בו עובדים נעדרים מעבודתם עקב השריפה בכרמל ובהיעדר הסכם קיבוצי או הסכם אישי הנותנים פתרון ספציפי למקרה, לא חייב המעביד בתשלום השכר עבור ימי ההיעדרות. העובדים יהיו זכאים לדמי חופשה, אם הודיע להם המעביד על יציאתם לחופשה שנתית.
-
יחד עם זאת, במקרה של הפסקת עבודה בגלל אירוע שאינו בשליטת העובד או המעביד, המגמה היא, בדרך-כלל, למצוא פתרון הוגן לשני הצדדים. לכן, רצוי, לדעתם של מומחי DATAFAX, להגיע להסדר על חלוקת הנטל, שיניח את דעת שני הצדדים, כמו למשל, על חלוקת התשלום בגין יום ההיעדרות בין העובד למעביד.
