ארכיון חודשי: אוקטובר 2011

לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגש ערעורה של רכבת ישראל, על פסק דין שניתן כנגדה

בבית המשפט לתביעות קטנות.

פסק הדין בתביעות קטנות ניתן לאחר שנוסע ברכבת, ובנו הקטן (4.5) תבעו את הרכבת בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בנסיעה משותפת ברכבת מבאר-שבע לתל-אביב, בחול המועד סוכות אשתקד.

טענות הנוסע בבית המשפט לתביעות קטנות

1. הנוסע בחר לנסוע ברכבת כדי לבלות יום כיף עם בנו, בשל נוחות הנסיעה וחווית הנסיעה.
2. עם עלייתו לרכבת, בתחנה הראשונה, גילה, כי היא מלאה עד אפס מקום, כאשר אנשים רבים יושבים על השולחנות ובמעברים.
3. הוא נאלץ להושיב את בנו על ברכיו, כדי לפנות מקום לאישה נכה.
4. במהלך הנסיעה גילה, כי כל תאי השירותים סגורים ובנו הקטן נאלץ להתאפק, דבר שהיה לו קשה מאוד, לאור גילו.
5. לאחר מספר דקות, המזגן ברכבת חדל לפעול, וגם מערכת הכריזה חדלה לפעול, מה שיצר אצלו בלבול גדול.

טענות הרכבת בבית המשפט לתביעות קטנות

1. הרכבת טענה כי היא מודעת לצפיפות שקיימת בחגים ובימי ראשון, והיא עשתה ועושה ככל יכולתה ליתן שירות טוב.
2. צפיפות אינה יכולה לזכות את הנוסעים במתן פיצוי.
3. רק אחד משלושת תאי השירותים ברכבת היה מקולקל, בטרם הנסיעה, ורק במהלך הנסיעה יצאו גם תאי השירותים האחרים מכלל שימוש באופן לא צפוי.
4. הרכבת אישרה כי המיזוג אכן התקלקל במהלך הנסיעה במספר קרונות, אך לא הייתה תקלה במערכת הכריזה.

בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי

1. המשיב יקבל מהרכבת פיצוי בסך 500 ₪ והוצאות בסך של 500 ₪.

טענות הרכבת בערעורה

10. בית המשפט טעה בקביעותיו והתעלם מפסק דין אחר, שניתן במקרה אחר של נוסעת באותו קרון שהגישה גם היא תביעה כנגד הרכבת, וששם נדחתה התביעה.

11. בית המשפט טעה גם בקביעתו, כי הצפיפות ברכבת, בזמן של ביקוש שיא, מהווה עילת תביעה ומנוגדת ל"ציפייה של נוסע סביר היא, כי יהיה לו מקום ישיבה…". מי שרוצה שיהיה לו מקום ישיבה יכול להזמין מקום.

12. קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש נובעות ממדיניות משפטית שגויה וממסקנה שגויה המנוגדת למציאות בתחום התחבורה הציבורית בארץ ובעולם המערבי.

13. פסק הדין עלול ליצור תקדים שיגרום לריבוי תביעות ולנטל לא סביר על בתי המשפט ועל המבקשת, שכן הצפיפות היא נחלתן של מובילי תחבורה ציבורית ולא מדובר בתופעה זמנית או חולפת.

בית המשפט של ערעור החליט כי:

14. ביהמ"ש לתביעות קטנות פעל כדין כאשר נימק את קביעותיו ופסק דינו.

15. ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את עדותו של הנוסע, שנתמכה ברובה על ידי הפקח שהובא לעדות.

16. בית המשפט צדק כשקבע כי נגרמה עוגמת נפש למשיב, וצדק כשקבע 1,000 ₪ כפיצוי כולל.

17. בית משפט של ערעור ציין כי "לא היה ראוי לטעון, כי הצפיפות בתחבורה הציבורית אינה תופעה זמנית או חולפת, כאילו מדובר בגזירת גורל, ובמקום לחשוש מפני תביעות חוזרות בגין תופעה זו, היה ראוי לפעול להקטנת התופעה, ובמידת האפשר לביטולה".

ואני אומרת?

צפיפות, דוחק או שירותים מקולקלים הם לא גזירה משמיים! גם רכבת ישראל צריכה ויכולה לתת את הדין בגין התנהלותה המזלזלת והקלוקלת. ככל שירבו התביעות הקטנות והקנסות הקטנים, כך תגדל מודעותה של הרכבת ובתקווה – נוחותינו העתידית.