ארכיון הקטגוריה: חוזים

"רק היום – 50% הנחה";

"19.99 לערכת התנסות!"

"הפלגה ב- 199 דולר בלבד!"

מי לא מכיר את המבצעים מסנוורי-העיניים ופותחי-הכיס הללו, שקופצים עלינו מכל פינה בעת גלישה בפייסבוק   …

אתמול הביע משרד התמ"ת את דעתו בעניין, וקבע כי אין מקום בפייסבוק לפרסומים מטעים.

מעשה שהיה, כך היה:

עו"ד פינקוס תמר, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן במשרד התמ"ת, הורתה לחברת מנו ספנות בע"מ להסיר באופן מיידי פרסומים מטעים המופיעים בדף הפייסבוק של החברה ובאתר שלה.

משרד התמ"ת קבע כי הפרסומים פורסמו בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, כאשר: 

1. חברת מנו ספנות פרסמה מחיר הפלגה ב-199$ – כאשר בפועל לא ניתן היה לרכוש את כרטיס ההפלגה במחיר שפורסם, המחיר שנדרש היה מעל 199$.
2. בתקנון החברה לא הופיע מידע לגבי זכות הביטול של הצרכן, מועד הביטול ואופן הביטול כפי שנדרש בחוק הגנת הצרכן.

הממונה כתבה בעניין זה כי:

"על העוסק לנקוט במלא השקיפות בפרסומים אותם הוא מציג זאת כדי למנוע הטעית צרכנים ופגיעה בזכויותיהם".

והבהירה כי הדרישה להסרת הפרסומים יצאה בעקבות תלונות צרכנים (שטענו כאמור, כי ההפלגה פורסמה במחיר של 199$ בלבד, בעוד שבפועל המחיר שנדרש היה גבוה מכך).

עו"ד פינקוס ציינה כי הצגה ופרסום של מחיר הפלגה, היוצר מצג כי המחיר זול מכפי שהוא בפועל מהווה עבירה לכאורה של הטעיה בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

כמו כן, ולגבי זכות הביטול, הובהר כי דמי הביטול במקרה של ביטול עסקה במכר מרחוק אמורים להיות בגובה 5% או 100 ₪ (לפי הנמוך מביניהם, ובטווח זמנים מסויים), אך התקנון לא פירט זאת.

ולסיכום:

הממונה דרשה מחברה להעביר לידיה בתוך 7 ימים את התיקונים בפרסומים ובתקנון, ככל שיבוצעו, וקבעה כי ככל שלא יבוצעו, ייחשב הדבר כהפרה מתמשכת, וסנקציות יינקטו.

ולכם אני מזכירה:

"עסקה מרחוק" – בשל אופייה המיוחד (אתם הרי לא יושבים מול סוכן נסיעות בחדר ומעלעלים בתמונות המלון), ניתנת לביטול.

כמו כן, חלות לגביה חובות גילוי רחבות מצד המוכר.

עבדו עליכם? רשמו לכם בהזמנה דמי ביטול גבוהים מהמותר בחוק, וחתמתם? אל דאגה!

החוק שמגן עליכם גובר, ולכם רק נשאר להסביר זאת לסוכן ולדרוש את שמגיע לכם.

בהצלחה.

בית הדין הרבני בתל אביב קבע לאחרונה כי אשה, שיחסיה עם בעלה עלו על שרטון, הם נפרדו, והוא היה בקשר עם אשה זרה – תאבד את כתובתה מאחר והתנשקה באופן חד פעמי עם גבר זר.

מעשה שהיה כך היה:

1. הצדדים נפרדו כשהאשה הייתה אחרי טיפולי פוריות ארוכים וקשים, ונשברה מכך נפשית.
2. היה לה ידיד שעזר לה נפשית להתגבר על המשבר שבפרידה.
3. ערב אחד הם ישבו באוטו ודיברו, לאחר שחזרו מהצגה, האשה בכתה הרבה והם התנשקו.
4. הבעל שלח חוקרים פרטיים שצילמו את האירוע, ונטען שהאשה ביצעה בגבר הזר מין אוראלי.  

דיון:

1. המין האוראלי לא צולם, כך שהעניין לא הוכח, ואין לדון בו.
2. האשה מודה כאמור כי התנשקה עם הידיד.
3. מעשי האשה מהווים בסיס לפסק הדין, כשדעתם של 3 הדיינים הייתה כדלקמן:

א.      הדיין הראשון קבע כי האשה עברה על "איסור התייחדות אשת איש עם גבר זר": אין לזלזל באיסור זה בשום אופן, גם לא "מטעמי סעד נפשי וכיוצא", ובטח לא בשעות הקטנות של הלילה, וכי מדובר בהתנהגות שאינה הולמת אשת איש: "אין מדובר פה על נשיקה גרידא אלא "נשיקה צרפתית" עם גבר זר …התנהגות כזו הינה בגדר עוברת על דת הגובלת בכיעור". מעשים אלו מערערים את זכאותה לכתובתה, אך כרגע היא לא תישלל, ורק לאחר קבלת חוו"ד רואה חשבון לגבי כספי הצדדים, תתקבל החלטה בעניינה.

ב.      הדיין השני פסק כי האשה הפסידה את כתובתה, וזאת מחמת הודאתה הברורה ("התנשקנו והתרפקתי עליו").

ג.       הדיין השלישי פסק שלטעמו מעשי האשה הם מעשי כיעור, מאחר והייתה כאן התייחדות של זמן מרובה ….שהיא מוגדרת כ"התייחדות לשם זנות" ולא כהתייחדות רגילה… האשה חייבת לקבל את גיטה ולהפסיד את כתובתה.

העובדה שהבעל קשר קשרים עם אשה זרה מצויין בפסק הדין אך אין לגביו דיון (!!!).

לסכום

דעת הרוב התקבלה.

נפסק שהצדדים יתגרשו, וכי האשה תפסיד את כתובתה.

(כתבה שנכתבה במיוחד עבור בעלי מסעדות, ואשר פורסמה לראשונה בגיליון נובמבר 2010 של REST – המגזין המקצועי למסעדנות, ברים ובתי קפה):

אתם משלמים לשף משכורת עתק, רוכשים סחורה משובחת בלבד, מחירי השכירות בשמיים, אבל עדיין יהיו לקוחות שיתלוננו: הקפה פושר והלחם קשה, הילד החליק, האבא נחבל מזכוכית והאשה מצאה שערה בסלט…

בימינו, לקוחות מאוכזבים לא תמיד מסתפקים בפיצוי, והם עלולים להביא את "עוגמת הנפש" שלהם לשיקול בית המשפט.  אך לצערם של הלקוחות, זה לא כל כך פשוט: בתי המשפט מוצפים בתביעות סרק, מילת הקסם: "עוגמת נפש", כבר לא כל כך "מקסימה" את השופטים, והתובעים צריכים לעבוד יותר קשה מבעבר בכדי לצאת עם פיצוי כספי.

מעקב אחר ניסיון של אחרים מלמד כיצד בית המשפט מתייחס למקרים השונים, ואיך אתם יכולים להתמודד עם המצב מראש בחוכמה, תוך שמירה על כיסכם ושמכם הטוב – לאורך זמן.

אחריות היצרן

הגשתם קינוח שייצרה קונדיטוריית עילית, אך מאיזושהי סיבה יש בו פגם. הלקוח רותח, אבל זה בכלל לא הקינוח שלכם! מה עושים?

כאשר לקוח הזמין עוגייה בבית הקפה, וגוף זר וחד שנמצא בעוגייה שבר סתימה בפיו וגרם לו לכאבים, הוא הגיש תביעה נגד בעלי המסעדה וגם נגד יצרן העוגיות.

בית המשפט קבע כי בעל המסעדה עמד באחריותו לפי חוק האחריות למוצרים פגומים: מסתבר שמספיק שהמסעדן ימסור לנפגע את כל פרטי היצרן שייצר את המוצר המזיק – על מנת להסיר ממנו אחריות לפי דין (חל רק כאשר היצרן נמצא בארץ). מאחר ובית הקפה פעל כך, יכל הלקוח לפנות ישירות לקונדיטור, וזה אכן חוייב לשלם לו פיצוי והוצאות משפט בסך 1,050 ₪. התביעה נגד המסעדה, לעומת זאת, נדחתה.

חילזון זה כשר?

בית המשפט דואג לפצות את הלקוח גם כשאין נזק ממשי, אלא סתם תחושת גועל: במקרה הראשון מדובר היה בזוג נשים שהזמינו סלט יווני, וגילו בתוכו חילזון. לא נעים. הנשים הנגעלות דרשו פיצוי בגובה 10,000 ₪, במשותף, אך בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי למרות שהן שומרות מסורת, שבחרו לאכול בסניף כשר למהדרין, ולמרות שמובנת התחושה שהן חשו, גובה הפיצוי אינו צריך לעמוד על למעלה מ- 800 ₪ לתובעת, וכך נפסק. 

במקרה אחר מצא לקוח ג'וק בפיצות שהזמין. נקבע שהחברה לקחה אחריות ונהגה באופן מכובד, כאשר שלחה ללקוח נציג מתנצל עם גלידות בחיקו, וכן העניקה ללקוח שוברים על סך 1,000 ₪. לאור זאת, נקבע כי דרישת הלקוח לקבל פיצוי נוסף בגובה 15,000 ₪ היא מוגזמת, ונפסקו לו 700 ₪ נוספים בלבד.

אבל זה לא בגללנו

ומה קורה כשלא יודעים אם הבעיה נעוצה במסעדה או לא? מסתבר שבית המשפט לא קובע פיצוי על סמך ספקולציות בלבד: כך לקוחה שהזמינה מנה במסעדה איטלקית והתחילה לאכול, חשה ברע במהלך הארוחה, ולכן ביקשה להחליף מנה. כשהגיעה המנה החדשה, גברו מיחושיה. היא הפסיקה לאכול, שילמה ועזבה את המקום. בחוץ היא הקיאה ונאלצה לבלות 3 ימים במיטה, ואפילו הציגה אישור רפואי בגין כך. בית המשפט קבע שהוא מאמין לתובעת שחשה כך, אך אינו יכול לקבל את התביעה:

1. לא התקבלה כל אבחנה של הרעלת מזון מפורשת (האישור הרפואי לא ציין זאת מפורשות)
2. לא נעשה כל ניסיון לבדיקה של המנה עצמה (הלקוחה לקחה את האוכל ב- take away כך שהמנה הייתה בידה, ויכולה הייתה לשלוח את המזון לבדיקת איכות).

מאחר שכך, נקבע כי לא ניתן להתבסס רק על סמיכות הזמנים, בין האכילה להקאה, כדי לקבוע שסופק לה מזון מקולקל, והתביעה נדחתה.

אז מה למדנו, ואיך כדאי לנהוג?

1. היריעה קצרה מלהציג את כל סוגי המקרים המגיעים משולחן המסעדה ישירות לבית המשפט, אך ניתן לראות שכל אחד ואחד מכם עלול למצוא את עצמו בין כותלי בית המשפט, כנתבע, וזאת בעקבות מגוון התרחשויות שונות. אם תטמיעו את הלקחים הבאים, תוכלו להקטין את הנזקים, ואפילו למנוע אותם מראש: התנהלות המסעדה לאחר מעשה נלקחת בחשבון: לכן, אל תתעלמו. החליפו מנה, זכו חשבון אם נדרש, ובכל מקרה הראו ללקוח שאתם לוקחים אחריות. פעמים רבות לקוחות תובעים רק מתוך יצר "נקמנות", הנובע מיחס לא טוב או התעלמות. גישה לא נכונה יכולה לגרום ללקוח שכלל לא חשב לתבוע – לשעוט בדהרה לבית המשפט או, גרוע מכך, לכלי התקשורת (מישהו אמר פייסבוק?). לכן, אל תתביישו להתנצל, להבהיר שזה מקרה חד פעמי ולהציע פיצוי – התנהלות זו תסייע לכם באם תוגש תביעה.
2. בית המשפט מחפש הוכחות: לא מספיק לספר ש"כאבה לי הבטן". בית המשפט דורש הוכחות ממי שטוען לפגיעה, ולא נותן יד לניסיון התעשרות שלא כדין. לכן, הקפידו מצידכם לתאר כל אירוע חריג בזמן אמת, מיידית, ושלחו לעצמכם את התיאור בדואר אלקטרוני. בבוא העת תוכלו להציג את תיאור האירוע ה"טרי", הנושא את תאריך האירוע, והמעיד כי הוכן למען הסדר הטוב, הרבה לפני שהוגשה התביעה נגדכם.
3. אישורים: כמו כן , אל תתביישו לבקש אישורים לפגיעה הנטענת: גם במסגרת מו"מ תוכלו לדרוש לראות צילומים, אישורים רפואיים או בדיקות מעבדה להוכחה, וזכרו תמיד שגם בית המשפט יבקש לראות אישורים אלו טרם יפסוקפיצוי.
4. 4. הסכמות: במידה ואתם מגיעים לסיכום כלשהו עם הלקוח, תעדו זאת. במקרים רציניים בקשו את חתימתו על הסיכום, גם אם הוא מאולתר, ותמיד שמרו העתק בתיק "תלונות" מסודר.
5. 5. עדים: העובדים בתחום הם לרוב זמניים, והסיכוי שיעזבו לפני המשפט הוא גדול. מאחר ואי-הבאת עד רלבנטי למשפט, יכולה להיתפס כניסיון להסתיר את האמת, דאגו לבקש מהעובד שהיה מעורב במקרה תצהיר מפורט לגבי האירוע, בהקדם ככל הניתן. כך תוכלו להבטיח שגם אם המשפט יתנהל בשעה שהעובד מטייל בהרי נפאל, עדותו תובא בחשבון במידה מסוימת.
6. 6. נהלי בטיחות וניקיון: חלקו נהלים מסודרים וברורים לעובדים, ותלו אותם במטבח ובשירותים. כך תוכלו להוכיח שהוריתם לעובדים לשטוף ידיים, לאסוף שיער בקוקו או לנגב את הרצפות כל חצי שעה כדבר שבשגרה.

לצערנו, כן.

לביהמ"ש המחוזי בירושלים הוגש השבוע כתב אישום נגד בני זוג משועפט, הנאשמים כי החזיקו בתנאי עבדות קשים אזרחית מהפיליפינים, במשך כשנתיים.

מכתב האישום עולות העובדות הבאות:

1. המתלוננת הגיעה ביולי 2007 לעבוד בירדן בעבודות משק בית (באמצעות סוכנות כ"א מנפאוור).
2. היא הוחתמה על חוזה בערבית, וכבר אז הובהר לה כי שכרה יהא 150 דולר עבור חודש עבודה, ולא 200 דולר כפי שהובטח לה בפיליפינים.
3. כחודש לאחר מכן הועברה המתלוננת לבית של אשה ירדנית (בתם של הנאשמים), ושם עבדה במשק בית כל יום מ- 07:00 עד 22:00, וזאת ללא שכר.
4. בנובמבר 2007 הועברה המתלוננת לבית המשפחה בשועפט, ללא שנשאלה להסכמתה לכך. שם אמנם הובטח לה שישולם לה שכרה, אך המעסיקה החדשה שלה (הנאשמת), לקחה ממנה את הדרכון ואת הטלפון הנייד – ולא השיבה לה את הדרכון במשך כל תקופת העסקתה (!).
5. במשך שנה ועשרה חודשים התגוררה המתלוננת בחדר שירותים ומקלחון, על מיטה מתקפלת, ועבדה כל יום מ- 07:00 עד 22:00, שבעה ימים בשבוע. נאסר עליה לצאת מפתח הבית, ובמשך שנה שלמה לא יצאה מהבית.
6. רק במהלך השנה השנייה יצאה המתלוננת למכולת הסמוכה, ולבתם של הנאשמים, למטרות עבודות בביתה.
7. ככלל, כשבני הבית היו יוצאים, הם היו נועלים אותה בפנים, ופעם אחת – כשכל המשפחה נסעה לאילת – המתלוננת הושארה נעולה בבית הנאשמים במשך שבוע (!).
8. על המתלוננת נאסר ליצור כל קשר עם עובדות פיליפיניות אחרות או עם מקומיים, וגם נאסר עליה לדבר עם משפחתה בפיליפינים (למעט שיחות קצרות בנוכחות המשפחה). כן נאסר עליה לצאת ולהתפלל בכנסייה, כשכל הזמן מאיימים עליה ש"המשטרה תתפוס אותה" (הייתה בלי דרכון כאמור).
9. רק בספטמבר 2009, עלה בידיה של המתלוננת להכיר אוכלוסיית עובדים מהפיליפינים, ובסיועם היא עזבה את הבית.

כתב האישום הוגש נגד בני הזוג בגין העבירות הבאות:

1. החזקה בתנאי עבדות – עבירה לפי סעיף 375א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").
2. עיכוב דרכון – עבירה לפי סעיף 376א לחוק רישא.

ומה לי נותר לומר?

קודם כל, עצוב לגלות שהעבדות לא פסה מן העולם, וגם בישראל של שנת 2010 – היא קיימת.

למזלנו, הפעם העבדות אסורה, יש דין, ויש דיין, ולכן עלינו כאזרחים החובה לפקוח עיניים ולהגיש תלונות כל אימת שעולה חשש כלשהו להחזקה בכוח, כליאה, או כל פעולה שהיא, שמבוצעת בניגוד לרצון חופשי של מישהו, זר או מקומי.

יישר כח למתלוננת על שמצאה את העוז לעזוב, והלוואי שגם אחרים, שנמצאים בתוך "מערכות יחסים" דומות, ישכילו לעזוב, וכמה שיותר מהר…