ארכיון הקטגוריה: כללי
השתתפתי בתחרות באתר אינטרנט – ולא קיבלתי הפרס. מה עושים?
בית המשפט לתביעות קטנות בראשל"צ דן לאחרונה בתביעת אדם שהשתתף בתחרות אינטרנטית באתר "טלנירי", אשר, כאמצעי שיווקי, הבטיחה לגולש הזוכה, שיקבל חופשה בתורכיה.
החופשה שלא הייתה
התובע השתתף בתחרות וזכה, אך להפתעתו לא זכה לקבל את הפרס, ולכן הגיש תביעה.
הוא טען שגולשים אחרים יכולים היו להצטרף לחופשה בתשלום של 425 דולר, ולכן, שווי החופשה מבחינתו הוא 425 דולר. כמו כן תבע גם פיצוי בגין הפרת ההבטחה ועוגמת הנפש, ובסך הכל תבע 2,000 ₪.
טענת האתר
הנתבע הודה שבאמת הובטח לזוכה שיצטרף לנופש עם מנהלי הפורומים ומנהלי "טלנירי", אך בשל המצב שנוצר עם תורכיה החליט שלא לקיים את החופשה שתוכננה שם, ולכן לא צורף הזוכה לחופשה.
אז במקום אחר!
בעניין זה ציין הנתבע שלא הייתה כל התחייבות ספציפית היכן תתקיים החופשה או מתי, ולכן אין לו התחייבות להחליף את החופשה המתוכננת לחופשה אחרת, וכן ציין שהתובע לא זכה בתחרות ביושר.
ביהמ"ש קבע כי:
- עולה כי הנתבע אינו סבור שיש משקל להתחייבותו באתר, או שעליו לעמוד בה – ולא כך היא. עד היום לא יצאה אפילו הודעה מסודרת על ביטול זכייה!
- מאחר הוחלט לבטל את החופשה בתורכיה מטעם כזה או אחר, היה עליו להציע לתובע נופש חלופי שווה ערך.
- לגבי אופן הזכייה: לא הוכח שהתובע, שגייס מצביעים לזכותו, עשה זאת בדרכים לא כשרות.
נפסק:
הנתבע ישלם לתובע את שווי הנופש של החופשה שהובטחה בתורכיה, וכן הוצאות ועוגמת נפש, הכל בסך 2050 ₪.
מסקנה:
מנהלי אתרים: חוזה באינטרנט הוא חוזה לכל דבר. קוראים לזה "הצעה וקיבול". אתם הצעתם? הגולש קיבל את ההצעה? יש חוזה ויש לכבדו.
גולשים חביבים: לא תמיד זה קורה, אבל לפעמים הצדק יוצא לאור. המקרה הזה הוא הוכחה לכך שכדאי להתעקש לקבל את מה שמגיע לך, במיוחד אם עבדת לקראתו.
הבעל דרש לקבל את הסיסמא לפייסבוק של אשתו – ונזרק לכלא
לבית המשפט השלום בפתח תקווה הגיע גבר בן 30, שנאשם כי איים על אשתו, המתלוננת, באיומים הבאים, בין השאר:
- שאם היא לא תיתן לו את כתובת הפייסבוק שלה, "הוא ישב עליה כל החיים בכלא".
- שהוא "ישלח אותה מאיפה שבאה ויתפור אותה מלמעלה עד למטה".
- ובמקרה אחר – מאחר ותחתוניה בצבצו ממכנסיה כשהיו ברחוב – הוא איים עליה שיתן לה בוקס ויעיף לה סטירה.
מאחר והנאשם הילך אימים על המתלוננת מזה 3 שנים, ונוכח חומרת מילות האיום שהושמעו על ידו שוב ושוב, התבקש בית המשפט ליתן עונש מאסר ממושך, כראוי לעבירות של אלימות במשפחה.
הסנגורית שלו טענה כי:
- הנאשם הינו צעיר נורמטיבי ששירת בצה"ל ועובד בצורה מסודרת, ושנקלע שלא בטובתו לקשר זוגי בעייתי ורצוף מריבות.
- הצדדים גרושים, אך בשל "רגשותיהם" והעובדה שיש להם 2 בנות, הם נמצאים עדיין בקשר.
- למתלוננת לא נגרמה כל פגיעה פיזית.
הנאשם עצמו: הביע חרטה על כך שפגע במתלוננת בחוסר השליטה שלו, על מוצא פיו והביע רצון לפנות לעזרה מקצועית בנקודה זו כדי להימנע מהסתבכויות נוספות.
בית המשפט קבע כי:
- אין מנוס מהטלת עונש של מאסר בפועל, שישקף את חומרת העבירות ואת ריבויין והתמשכותן על פני תקופה ארוכה;
- עם זאת יש להתחשב בעבר ה"כמעט נקי" שלו, התפקוד הנורמטיבי והעובדה שהאלימות הפיזית הייתה חד פעמית וברף נמוך.
- לכן נגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל (שמתוכם ירצה רק עוד 3, מאחר וכבר ישב 4 חודשים בהמתנה למשפט), וכן מאסר על תנאי.
מסקנה:
בעוד שלושה (3) חודשים מהיום הנאשם ישתחרר, ואני מאוד מקווה שלא נקרא על המשפחה הזו בעיתונים…
התפטרתי כי רציתי יותר קרוב ונוח – מגיעים לי פיצויים?
התשובה היא: בנסיבות מסויימות, כן.
מעשה שהיה כך היה: עובדת המתגוררת בשכונת אחת בירושלים, עבדה בשכונה אחרת בירושלים, במשרה מלאה (ראיית חשבון). לאחר שילדה וסיימה את החופשה, שבה לעבודתה, אך לאחר זמן קצר הודיעה למעסיקיה כי היא מתפטרת.
הסיבה להתפטרותה, הייתה, לטענתה: קשיי הנסיעות. העובדת הסבירה שבעבודה ממנה התפטרה, הייתה צריכה לנסוע כל יום באוטובוס, עם התינוקת, בעגלה, לביתה של המטפלת המתגוררת ליד העבודה, וכך גם בדרך חזור.. העבודה החדשה לעומת זאת הינה קרובה לבית, וגם המטפלת קרובה לבית. כמו כן העבודה החדשה דרשה ממנה פחות שעות ביום (7.5 שעות במקום מלאה).
העובדת ביקשה: שישלמו לה פיצויי פיטורים מלאים, על אף שהתפטרה, וזאת בהתאם לחוק הקובע כי התפטרות "לצורך טיפול בילד" לאחר לידה, מזכה בפיצויים.
המעסיקים סירבו: לשיטתם העובדת חיפשה עבודה משתלמת יותר, נוחה יותר, ואין קשר לטיפול בביתה. הם גפ טענו שהיא לא ביקשה הפחתה בשעות או הקלה, ולכן לא ניתנה להם ההזדמנות לבוא לקראתה!
העובדת השיבה לעניין זה: כי לא ציפתה שיילכו לקראתה, לאור העובדה שבזמן ההיריון נדרשה לעבוד עד השעה 21:00 בערב, ולא התחשבו בה כלל.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי:
- עדות העובדת מהימנה – "ברור שניסתה לעבוד אצל הנתבעת לאחר תום חופשת הלידה, כשהיא לוקחת עימה את התינוקת, אך לא הצליחה לעמוד בכך… התנהלותה עד להתפטרות מלמדת על רצון אמיתי לעבוד תוך כדי נשיאתה של התינוקת למטפלת הסמוכה לעבודה, ואי יכולתה לעמוד בקשיים שנבעו מכך".
- העובדת כן זכאית לפיצויי פיטורים: ההתפטרות לא בהכרח צריכה לאפשר להורה לבלות את מלוא זמנו בטיפול בילד, ומספיק שההתפטרות מאפשרת להורה שהות ממושכת יותר עם הילד.
התלוננתי נגד בכיר בעבודה – ועכשיו מתנכלים לי. מה עושים?
השבוע קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתו של עובד ברשת אופטיקה הלפרין, שהתפטר מעבודתו כאיש מכירות, בשל יחס משפיל מצד מנהל אחד הסניפים. מסתבר שהיחס המשפיל שהעובד "זכה" לו נבע מתלונה שהגיש העובד כנגד מנהל הסניף; התלונה הוגשה לאחר תקופה בה נהג המנהל להיעדר ממרכז המכירות, שם היו לו תפקידים מקצועיים, ולהסתגר בחדר צדדי עם הלפ טופ שלו. התעלמות מנהל הסניף מהעבודה הביאה, לטענת העובד, לעומס עבודה רב מדי על העובד, שנאלץ לשאת במטלות, לירידה בתפוקת החנות ולתלונות לקוחות.
ואכן, בעקבות התלונה שהגיש, נתפס המנהל בחדר הצדדי בשעה שסחר במניות בלפ טופ שלו, בשעת העבודה, והעניין טופל.
לצערו של העובד, בכך לא נגמר העניין, והמנהל החל במסכת הצקות והשפלות כנגד העובד ה"מלשין". בתוך כך נהג המנהל להעליב אותו בפני כל העובדים, אמר לו ש- "לא טוב לך תלך", "הדלת פתוחה", "איני צריך כאן נקבות", ואף מידר אותו מישיבות עבודה.
לאחר זמן נקלע העובד למצוקה נפשית, החל לסבול מכאבים בחזהו ואף לקה באולקוס, ולכן פנה למנהלי הרשת וביקש סיוע. לאחר שלא קיבל סיוע, ובצר לו, נאלץ להתפטר (אגב, העובד ציין מפורשות כי מנהל הרשת עצמו, מר יעקב הלפרין, נהג כלפיו בהגינות).
לאחר התפטרותו הגיש העובד תביעה לקבל מהרשת את פיצויי הפיטורים המגיעים לו, כאילו פוטר, וטען שלא נותרה לו כל ברירה אלא להתפטר (התפטרות בדין פיטורים).
בית הדין פסק כך:
- הרשת "הפקירה את העובד… שהיה ברור … כי מנהל הסניף שנגדו הוגשה התלונה ממשיך להתנכל לתובע ביתר שאת".
- "על הנתבעת (=הרשת, ד.כ.) היה לזמן את התובע ולערוך בירור ולשמוע ביתר פירוט את תלונתו בפגישה ולא בשיחת טלפון…. היה זכאי ליחס הוגן יותר מצידה של הנתבעת".
- לעובד הזכות שינהגו אליו בכבוד ובהגינות, ובוודאי שלאחר 7 שנות עבודה זכאי היה לקבל יחס הוגן יותר.
- היחס לו זכה העובד ממנהל הסניף, מהווה הרעת תנאים חמורה ומוחשית, ולמעשה עבודה בתנאים בלתי סבירים.
- לכן, לא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך כרגיל בעבודתו, ויש לראות בהתפטרותו כהתפטרות המזכה אותו בפיצויי פיטורים.
מסקנות:
- אם התלוננת נגד עובד או מנהל, ועכשיו מתנכלים לך – המעסיק אמור להגן עליך, ויש לו חובת הגינות כלפיך.
- גם אם עובד אחר הוא שמציק לך או משפיל אותך – אתה זכאי לסיוע המעביד.
- אם המעסיק לא עושה כך, זכותך להתפטר, ואם תעשה זאת נכון מבחינה משפטית (יש לתת התראה לפני התפטרות ובה לתת הזדמנות למעסיק לשנות את המצב) – תהא זכאי לפיצויי פיטורים.
"המוכר אמר לי שאפשר לנסות ולהחליף" – אז מה אם הוא אמר?!
כשאנחנו קונים מוצר, אנחנו רוצים לדעת שאם הוא לא יעבוד או לא יתאים לנו – נוכל לחזור ולהחליפו – או לכל הפחות לקבל זיכוי עבורו. נכון?
ובדרך כלל, בשביל לדעת שזה בסדר, נשאל את המוכר עצמו מה מדיניות החנות, ונסמוך על דבריו – נכון?
אז זהו, שלא. וכך גילה, בדרך הקשה, רועי: רועי נכנס לחנות של ג'יימס ריצ'רדסון, שבנמל התעופה בן גוריון, וביקש לרכוש לעצמו זוג נעלי ספורט מדגם אדידס, בעלות של כ – 130 דולר.
לאור המחיר הגבוה, שאל רועי מפורשות את המוכר:
"האם אוכל להחליף את הנעליים לאחר השימוש"? רק לאחר שנענה בחיוב, רכש את הנעליים.
לאחר שעשה בהן שימוש, התברר לו שהשימוש בנעלים גורם לו ל"כאבים חזקים מאוד בכל הגוף" והוא חזר וביקש להחליפן, אך החנות סירבה, בטענה שנעשה שימוש בנעליים.
החנות טענה כי:
- מדיניות החלפת המוצרים המפורסמת ליד הקופות, הינה: החלפה לתקופה של 60 יום ובלבד שהמוצר חדש, שלם ובאריזתו המקורית (ולא זה המקרה).
- אין מצב שהובטח לתובע בעל פה שניתן להחליף נעליים משומשות.
בית המשפט, אליו הגיע רועי המאוכזב, שמע את עדויות הצדדים, וקבע חד משמעית כי רועי לא הוכיח את תביעתו. דהיינו, רועי לא הצליח להוכיח, שבניגוד למדיניות החברה המפורסמת בכתב (מדיניות החזרת מוצרים סגורים וכו') – הובטח לו משהו אחר בעל פה.
ומאחר ועסקינן בגרסה נגד גרסה (הרוכש מול המוכר, שבא לדיון וטען בתוקף שהוא מעולם לא אמר כזה דבר ללקוח), ומאחר ונטל ההוכחה הוא על התובע, התביעה נדחתה!
בית המשפט גם הוסיף וחידד שלפנינו עדות בעל פה, שסותרת מדיניות החזרה בכתב (שהייתה תלויה ליד הקופה), והמסמך בכתב "לוקח" מבחינה משפטית…
לסכום, לא רק שהתובע לא קיבל נעליים חלופיות ולא הוחזר לו כספו, הוא גם חוייב לשלם לחנות הוצאות משפט בגובה 500 ₪ נוספים.
והמסקנות?
- אם מבטיחים לכם משהו שונה ממה שכתוב במדיניות החזרת מוצרים, בקשו את ההבטחה בכתב.
- אם אתם כבר תובעים, תביאו אתכם עד (משהו שהיה אתכם בחנות למשל) – שיחזק את עדותכם.
- אל תבקשו להחליף נעליים אחרי 10 ימים (!). היו צריכים להספיק לכם יומיים לנסות את המוצר, וחבל למשוך זמן ולאבד את הזכות.
- מקריאת פסק הדין ניתן להבין שאם רועי היה מביא אישור מאורטופד למשל, שהכאבים שנגרמו לו הם אכן בשל הנעל, הדברים היו יכולים להיות שונים מבחינת האופן שבו בית המשפט רואה את התיק… לכן הקפידו, כשיש עילת תביעה, לחדד אותה ולהביא תימוכין לטענתכם.
הכרעת דינו של זדורוב – 456 עמודים
456 עמודים.
456 עמודים של הכרעת הדין, במהלכם נחקרות ונבחנות כלל הראיות שהובאו בתיק, לפרטי פרטים: 67 עדים מטעם התביעה, 50 מטעם ההגנה, וחוות דעת של מומחים שונים בעלי שם.
456 עמודים, בהם נבדקות טענות הסניגורים השונות, גם אם הן מופרכות לטעמו של מאן דהוא, אחת לאחת. כן נבחנות כל הטענות כאילו הוצאו מזדורוב הודאות שווא שונות, תחת בלחץ ובכזב.
456 עמודים ובהם תיאור מפורט ומדוקדק של טביעות-נעליו-הנדירות-ביותר-בארץ של החשוד, שנמצאו במקומות שונים על מכנסי המנוחה… ואין הסבר אחר.
456 עמודים ובהם תיאור מפורט של שחזור הרצח, וגם תהייה: כי כיצד ייתכן, שבאורח פלאי ביותר, השליך זדורוב את מכנסיו שלו, ואת הסכין היפנית עימה עבד באותו יום בבית הספר, לפח, בדיוק ביום הרצח…. ? וכיצד זה ששניהם לא אותרו עד היום?
456 עמודים ובהם מתואר אופיו האלים והנוח להתפרץ של זדורוב, ומתואר חששו התמידי כי יאשימו אותו באונס.
456 עמודים ובהם מעומתות עדויות הנאשם מזמנים שונים, בינן לבין עצמן, ומהן עולים שקריו הבוטים, באופן שבלתי ניתן להתעלם ממנו.
ובסופם של 456 העמודים הארוכים, והקשים לעיכול הללו, קובע כבוד השופט יצחק כהן, סגן הנשיא ואב בית הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, כי המדינה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, את אשמתו של זדורוב ברצח תאיר ראדה ז"ל, ונגזר עליו מאסר עולם.
תאיר – מי ייתן ונשמתך תמצא מנוח סוף סוף, והורייך ימצאו, מתישהו, איכשהו, במשהו, מעט נחמה.
פרטנר פרסמה מבצעים לא תקפים – וחוייבה לשלם ללקוח פיצוי
סטודנט שביקש להצטרף ל"מבצע סטודנטים" (399 ₪), התקשר לנציגי שירות המכירה של החברה, וגילה כי המבצע שפורסם אינו בתוקף עוד, ומדובר עתה על סך של 499 ₪.
הסטודנט החליט להצטרף למבצע בכל זאת, בעלות של 499 ₪, אך להפתעתו גילה לאחר זמן מה, שחשבונית המס הונפקה על סך גבוה בהרבה ממה שנמסר לו טלפונית: 1,381 ₪!
לאור זאת פנה הסטודנט לתבוע את החברה, ושם גולל מסכת ארוכה של ייסורים שעבר כאשר ניסה לקבל מהם הסברים או זיכויים.
רוח גבית נוספת לתביעתו התקבלה כאשר הסטודנט גילה, כבר בחודש יולי האחרון בו התנהלה התביעה, כי פרטנר ממשיכה ומפרסמת באתר שלה מבצע שתוקפו תם ביום 28.2.10.
פרטנר מצידה טענה כי התובע קיבל מכשיר יקר בעלות מופחתת של 1,381 ₪ בלבד, והמחיר היה אמור להיות מחולק כך: עלות חד פעמית בסך 499 ₪, ובנוסף תשלום שוטף של 49 ₪ במשך 18 חודשים, שיקוזז בכל חודש (דהיינו, בפועל, 0).
החברה טענה כי חשבונית המס הונפקה, כדין, על מלוא הסכום (1,381 ₪), ולו היה נשאר בתוכנית עד הסוף, הזיכוי החודשי היה מקזז את יתרת הסכומים כך שבסופו של יום התובע היה משלם רק 499 – כפי שהובטח לו טלפונית. ואולם, מאחר והיחסים בין הצדדים נותקו, התובע אכן נדרש לשלם 1,381 ₪ בגין המכשיר, שנשאר ברשותו.
לאחר דיון בית המשפט קבע כך:
לגבי הנזק הישיר שנגרם לתובע:
התובע חויב בסך 1,381, רק מאחר וניתק את ההתקשרות (שלולא היה מנתק, היה מזוכה כאמור).
מצד שני, החברה לא עמדה בהתחייבותה להעביר לתובע עותק ממסמכי ההתקשרות, ולא נתנה לו הסברים מספקים לשאלותיו בדבר משלוח חשבונית על סך 1,381 ₪, כאשר בהתאם להסכם בינו לבין הנתבעת הוא אמור היה להיות מחויב בסכום חד פעמי של 499 ₪ בלבד. התובע על כן, היה רשאי לבטל את ההתקשרות.
מאחר והתובע הצליח למכור את המכשיר לאחר, בסך של 800 ₪, נזקו הישיר מסתכם בהפרש (581 ₪).
באשר להתנהלות לא ראויה כלפי הציבור בכללותו:
פרטנר טענה שאין פסול בכך שבאתר שלה מפורסם מבצע שתם תוקפו, מאחר שמרבית התנאים של המבצע נשארים בעינם.
בית המשפט דווקא קבע כי יש פסול בכך, ושחברה סלולארית המפרסמת מבצע, שפרט עיקרי ממנו (מחיר, סוג דגם וכולי) אינו מעודכן ואינו נכון – מטעה את הצרכן בעניין מהותי בעסקה. נקבע כי זוהי הפרה של חוק הגנת הצרכן, שמחייבת עוסק למכור טובין במחיר שהוצגו בו.
כן נקבע שקיימת חובה חוקית להעביר ללקוח שמבקש עותק מההסכם.
מנגד נקבע, שמאחר וטלפונית כן נמסר לתובע מידע נכון (499 ₪), יש בכך נסיבות המקלות על עונשה של פרטנר.
לסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבעת תשלם לתובע 4,000 ₪:
1,500 ₪ בגין נזקיו הישירים (חיוב בגין המכשיר והוצאותיו בהליך המשפטי), ופיצוי נוסף בסך 2,500 ₪ כפיצוי לדוגמה.
אז מה למדנו הפעם?
לפעמים שווה לעמוד על זכויותיך וללכת עד הסוף.
לפעמים.
תביעות קטנות – המדריך המלא
ירון החליט להציע לשרון, חברתו מזה 4 שנים, נישואים. הוא הזמין להם צימר, הודיע לבוסית שלה מראש, וביום חמישי לקח אותה בהפתעה מהעבודה לפני הצהריים. כשהגיעו לצימר היוקרתי חיכו להם בלונים בכל החדר, עלי ורדים על המיטה, יין משובח, סלסלת פירות ושלט ענק: "שרון וירון – ברוכים הבאים".
לאחר ששמחה, בעלת הצימר, נכנסה ובידיה ביצים טריות שהוטלו זה עתה, הודו לה השניים ובילו את יתרת היום בג'קוזי. בסיום ארוחת הערב ביקש ירון משרון להביא לו את הקופסה מהמקרר. כששרון פתחה אותה, מצאה עוגת קצפת ועליה כיתוב בשוקולד: "התינשאי לי אהובה?" שרון המאושרת צווחה בהתלהבות, ולאחר שנרגעו התקשרו השניים להורים ועדכנו אותם בבשורה המשמחת.
כשנכנסו למיטה וכיבו את האורות, שרון אמרה לירון שהיא שומעת רחש מוזר. ירון, שלא שמע דבר, קם להדליק את האור, אמר לה שהיא מדמיינת, וחזר למיטה. אחרי דקה אמרה לו שרון שוב שהיא שומעת רעש. הפעם ירון חידד את אוזניו, ולפתע שמע מעין משק כנפיים מתקרב…כשפתחו את האור גילו שהזמזום הצורמני מגיע מכיוונו של זוג יתושים החג סביבם.
ירון מחא כפיים בעוז, תוך ניסיון לכלוא את היתושים בין כפותיו, אך הם חמקו ממנו; הוא נופף מולם ב"מדריך למטייל בצפון" שמצא ליד המיטה, ללא הועיל; ולבסוף התיז עליהם בושם שמצא בשירותים… אמנם החדר הסריח עד מאוד, אך הזוג המעופף הצליח להימלט החוצה, וירון מיהר להגיף את הרשתות, וחזר למיטה.
אחרי דקה החלו השניים להתגרד בכל גופם. הם הדליקו שוב את האור וגילו שהזוג היתושי חזר לחדר, דרך חור צדדי שהיה באחת הרשתות…ירון כבר לא ידע מה לעשות, אז הוא זרק על היתושים כריות, ובטעות התנפצה מנורה שעמדה על שולחן הכניסה. ירון נלחץ, התעצבן, והתחיל לצעוק ולקלל. שמחה בעלת הצימר, ששמעה דברים מתנפצים וקללות, חשבה שירון מכה את שרון, ומיהרה להיכנס.
כששמעה את הסיפור, הציעה לירון שהיא תרסס את המקום ותסדר קצת, ושהם ייצאו לשעה להתאוורר. ירון הסכים, אך ביקש לקבל אלתוש למריחה ואלוורה להרגעה. כשאמרה שאין לה, הוא צעק עליה שהיא חסרת אחריות, שזה "שירות מינימלי", ומה הוא אמור לעשות עכשיו עם כל העקיצות – "על מלריה את שמעת?!" שמחה, שנפגעה עמוקות (זה היחס שמגיע לי?) קראה לבעלה. ניסים, שהתעצבן שהעירו אותו, ושהעליבו את אשתו, אמר לירון שהוא "ילדה מפונקת", שככה זה בטבע, ואף שאל אותו איפה הוא בדיוק ציפה לישון – בממ"ד??
כשירון צעק עליו שהם הרסו לו את כל ההצעה, שרון, שהייתה עד אז בשקט, כבר לא יכלה להתאפק, והיא צעקה – על ירון – שבלי שום קשר ליתושים, אם כבר משהו הרס לה את הצימר זו ההתנהגות המזעזעת שלו…ירון התחיל לארוז והודיע שהם עוזבים עוד הלילה, שרון אמרה לשמחה שהיא מצטערת ושמזל שכל זה קרה לפני שהם התחתנו, וניסים אמר לירון שהוא מוזמן לעוף מפה רק שישאיר תשלום על 2 הלילות שהם הפסידו עליו.
ירון אמר לו שיחלום לקבל ממנו שקל, שרון שאלה בבכי לאן הוא מתכוון ללכת "בשעה כזו", שמחה התחילה לצעוק שזו המנורה שסבתא שלה הורישה לה, ניסים צעק על ירון שהם ייפגשו בבית משפט, וירון צעק עליו בחזרה שהם הרסו לו את הנישואין והם עוד ישלמו על זה…
מה עכשיו?
קטן אבל מעצבן
לפעמים אתה מרגיש שנעשה לך עוול, ואתה רוצה פיצוי. בדיוק בשביל זה קיים בית המשפט לתביעות קטנות, הפתוח בשבילך בכל רגע נתון. השאלה היא רק, האם כדאי לך להתחיל הליך של תביעה, מה הסיכויים שלך, ואיך עושים את זה הכי נכון שאפשר.
רבים עושים שימוש בהליך זה, שהוא מהיר יחסית, זול ונגיש גם למי שכלל אינו בקי ברזי הדין. כיום ניתן להגיש תביעה כספית בסכום שעד 30,100 אלף, בכל נושא שתחפצו, חוץ מתביעות בנושאים מאוד ספציפיים כמו פינוי שוכר, שכר עבודה או ענייני מזונות, למשל, שידונו בבתי המשפט הספציפיים להם, גם אם הסכום קטן. בתביעות קטנות נדונות גם תביעות צרכניות להחלפת מוצר או תיקונו, והכל בטווח הסכום המקסימלי לתביעה.
על מנת שתביעתכם תתקבל ותצאו מרווחים (נכון שכיף ללמוד מניסיונם של אחרים?) להלן ריכוז של "לקחים" קטנים וטיפים בצידם:
Don't push it (או בעברית: אל תגזים)
אורחת הגישה תביעה נגד בית מלון וחברת הביטוח שלו בטענה שאזעקת כיבוי אש שהופעלה במלון הזרימה מים, שחדרו לחדרה, והרטיבו את המזוודות שלה שהיו מונחות על הרצפה. התובעת טענה כי כל המטען שהביאה עימה לסופשבוע (כמויות עצומות של בגדים, תיקים ונעליים) נהרס, כך שפשוט נאלצה להשליך את כל התכולה לפח… מאחר ולא היו לה תמונות של הבגדים או של הנזקים, היא פשוט הגישה לשופט קבלות שונות וקטלוגים, וכך קיוותה להוכיח את סכומי הגרדרובה שהלכה לעולמה.
המלון טען להגנתו, כי גם אם המים הציפו את הרצפה, הרי שסביר להניח כי רק החפצים שהונחו בתחתית התיקים נפגעו, אם בכלל. בית המשפט קיבל טענה זו, ואף הביע תרעומת על כך שהתובעת לא ניסתה כלל להקטין את הנזק: מסתבר, שהתובעת אפילו לא ניסתה לכבס את הבגדים שנדף מהם "ריח רע מאוד", או לייבש את הנעליים האיכותיות והיקרות (שמן הסתם נועדו לשרוד גשמים)… בהתאם, התביעה ה"מופרזת ומוגזמת" נדחתה, והתובעת לא רק שלא זכתה בשקל, היא גם חויבה לשלם הוצאות משפט למלון ולחברת הביטוח שלו.
כלה וחתן שהגישו תביעה נגד האולם בו נערכה חתונתם, הלינו, בין השאר, על כך שסוכם כי יגישו להם לחדר הייחוד מזון מסויים, אך המזון שהוגש לא היה לרוחה של הכלה הצמחונית. כך למשל, הובטח לה בורקס מסויים, שלא הגיע בסוף, והיא גם הזמינה שניצל "טבעול", אך הוגש לה טבעול עם ירקות, ואת זה "איננה אוהבת". התביעה, על שלל הדוגמאות הצבעוניות הנוספות שהובאו להמחשת אכזבתם של החתן והכלה מהשירותים שניתנו להם (למשל, זמני הגשת האוכל, סוג המחיצות שהותקנו בין ריקודי הנשים והגברים ועוד) – נדחתה, בין השאר מאחר והוכח שהשירותים שסוכם עליהם, אכן ניתנו.
מה למדנו?
- בית המשפט לא מפרגן לתובעים שרצים לתבוע בלי לנסות קודם להסתדר ולהקטין את נזקיהם.
- אם אכן נגרם נזק – תעדו אותו ואת ניסיונות התיקון.
- בימ"ש מוכן להתעסק בקטנות, אך כאשר הטרוניה הקטנה שלכם עומדת מול שירות מלא ותקין שקיבלתם, בית המשפט לא ייתן יד להתקטננות.
מי ישלם על הנופש שלי? בדרך כלל – אתה
כבוד השופט (המנוח) רפי שטראוס, תיאר כבר בשנת 2001 את המצב בתחום, באופן הבא: "תביעות נגד סוכני נסיעות ומארגני טיולים הפכו, כך נראה, "ספורט לאומי" ורבות מהן מתגלות, למרבית הצער, כנסיונות שווא לעשות רווחים קלים ולהכין תשתית לטיול נוסף לחו"ל".
בעונת הנופש מוגשות תביעות קטנות רבות מספור, של נופשים שונים, ביעדים שונים, כאשר לכולן מכנה משותף אחד: לנופש-ששב-הביתה נגרמה עוגמת נפש מרובה, למראה תיקן/ עכבר/ זיקית בחדר האוכל; ממגע הכתם המהוה בצד המיטה: או בשל היעדרו של הנוף המרהיב שהובטח בתמונות.
בכל אותם מקרים, עוגמת הנפש האדירה הרסה לחלוטין את חופשתו של הנופש ושל כל משפחתו, מחקה מזיכרונו את כל הנאות הטיול, והדבר היחיד שישיב לו את שלוות נפשו הוא החזר מלא של כל כספו פלוס פיצויים.
עם כל הסימפטיה לנופשים שבאמת "נפלו" (ואני אעיד שגם לי זה קרה פעם, וזה באמת מבאס), צריך להבין שדעתם של בתי המשפט אינה נוחה, בלשון המעטה, מתביעות חצופות, והם לא יהססו לחייב נופש לשלם בעצמו את הוצאות המשפט של סוכן הנסיעות האומלל, הנסחב זו הפעם הרביעית השבוע לבית המשפט להילחם על חפותו…
מה למדנו?
- על מנת לסייע לבית המשפט להיעתר לתביעה המוצדקת שלכם, צרפו לתביעה הוכחות. למשל:
- תמונות של החדר המאכזב שלא מתאים למפרט ההזמנה (במקרה בו בסוויטה לא הייתה הפרדה, כמבוקש, בין יחידת ההורים לזו של הילדים, והם "אולצו לחלוק טלוויזיה אחת ואמבטיה אחת", המשפחה זכתה בפיצוי);
- הקלטות של הרעש הרב שנגרם ושהרס לכם את השהייה (זוג ששוכן בנופש מעל דיסקוטק, זכה בפיצוי על הסבל שנגרם לו);
- קבלות של מוניות שנאלצתם לקחת למלון הרחוק בו שיכנו אתכם (בחורות ששוכנו במלון מרוחק ממקומות הבילוי, בניגוד למוסכם, זכו בפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להן).
- אספו עדויות משוהים אחרים שהיו עמכם במקום וגייסו אותם להגיע לדיון עצמו.
- שימו לב: אם המלון עצמו כבר פיצה אתכם באופן סביר, יהיה קשה לכם לקבל פיצוי נוסף מבית המשפט.
אני בטוח בצדקתי. החלטתי להגיש תביעה
חשבת והחלטת להילחם ולהוציא את הצדק לאור? להלן מספר עצות פרקטיות:
- התראה – שלחו תמיד מכתב התראה לפני תביעה, ובו דרשו את כספכם. צרפו אותו ואת האישור שהוא הגיע לידי הנתבע, לכתב התביעה. זה יעיד על תום לבכם.
- הגשת התביעה – לטופס כתב התביעה – יש לצרף את כל המסמכים הרלבנטיים להוכחת הטענות: קבלות, חשבוניות, תמונות. צלמו לכם עותק שלם מכל "הסט", עם חותמת "נתקבל" או מדבקת זיהוי, והביאו אותו אתכם לדיון.
טיפ:
השופט/ת שקורא עשרות תיקים ביום ישמח אם תעזרו לו להתמצא בבליל העובדות והמסמכים (וגם אתם מעדיפים שהם יבינו בדיוק למה התכוונתם). לכן:
- סמנו את הנספחים באותיות "א", "ב", "ג" ובתוך כתב התביעה עצמו התייחסו אליהם בהתאם ("ניתן לראות בכרטיס הטיסה המצורף ומסומן כנספח "א" ..").
- סמנו בטוש זוהר את החלקים החשובים והמעניינים בנספחים.
- תשלום אגרה – בפתיחת תיק יש לשלם 1% מסכום התביעה בלבד. זאת, לעומת 2.5% בבימ"ש שלום. אם בכוונתכם לתבוע 32 אלף שקל בבית משפט השלום, אזי בנסיבות מסוימות, אם תפחיתו את סכום התביעה ל-30,100 שקל ותגישו תביעה קטנה – תשלמו 301 שקל אגרה במקום 800 שקל וכך תוכלו ליהנות מיתרונות המסלול הקטן.
- עגמת נפש – ההגדרה היא נזק שאינו ממוני, שלא ניתן לאמוד אותו או לכמת אותו. הסכום שאתם תובעים בגין עגמת הנפש צריך כאמור להיות ריאלי, אך מצד שני, אם לא תדרשו בכלל פיצוי על עגמת נפש, בית המשפט לא יתנדב לפסוק לכם פיצוי בגינה.
- מה זה כתב תביעה שכנגד? נתבע שמקבל את כתב התביעה, צריך להגיש כתב הגנה תוך 15 יום. לפעמים הנתבע, כמו ירון שלא שילם על הצימר למשל, ירצה ליצור "איזון" ולהכניס את ניסים לעמדת מגננה, ויגיש נגדו תביעה שכנגד, מתוך תקווה שהשופטת תחתוך "באמצע" ותקבע שאיש לא חייב לאיש כלום. בין אם התביעה מוצדקת ובין אם לא, זה לא משנה – ניסים יהיה חייב להגיש כתב הגנה "שכנגד", לפרוס את טענותיו ולהכחיש שהוא זה שהרס את "נישואיו" של ירון (2 התביעות תנוהלנה ביחד).
- התנהגות באולם הדיונים – תבעתם? במהלך הדיון דברו אמת, הביטו לשופט בעיניים, אל תקטעו אותו באמצע דבריו וכבדו אותו בפנייתכם אליו (אדוני / גברתי, כבודו / כבודה). קטן קטן – אבל בית משפט הוא מקום שיש לכבד.
מילת סיום
מטרתי במאמר זה כמובן אינה חלילה "להוריד" אתכם מהעניין, אך כן חשוב לי שתדעו מראש, שההליך הקטן אינו קליל כפי שזה נשמע.
הפיצויים שנפסקים בתביעות קטנות אינם גבוהים כלל, תלוי כמובן במקרה, והוצאות המשפט שייפסקו לזוכה הן במקרים רבים 300 שקל או מעט יותר. בהתחשב בהוצאות האמיתיות שתוציאו, שכוללות את ריכוז החומר, כתיבת התביעה, הכנת העדויות, טלפונים, פקסים, ריצות, ימי עבודה ועוד – הרי שאם אתם לא משוכנעים לגמרי בצדקתכם, ובחוזקתן של הראיות שבידיכם – לא תמיד שווה לכם כלל להתחיל את התהליך. שאלו את עצמכם, מראש: האם הייתי מוכן לקבל את הסכום שאני מאמין שאקבל, בניכוי אלף שקל (או יותר, תלוי מהי העלות האמיתית של התהליך עבורכם)?
רק אם התשובה היא כן, או לחילופין מדובר בעניין עקרוני שאין לו מחיר מבחינתכם – לכו על זה, רק תעשו את זה נכון. בהצלחה.
