ארכיון הקטגוריה: מסחרי

במסגרת התובענה היצוגית הנ"ל, המתנהלת בימים אלו מתחת לאפנו, ניתנה השבוע החלטה מעניינת, אשר עלולה לסיים את הסאגה עוד לפני שהתחילה..

מדובר בתובענה ייצוגית שהוגשה על ידי עו"ד, תושב חוץ (צרפת), המאמין כי מדינת ישראל מונעת מ"ספרדים" להתמנות לתפקידי שפיטה בארץ, ומעדיפה למנות פרקליטים אשכנזים.

הפקדת ערובה

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, שקיבל את התובענה, קבע כי כתנאי לדיון בה, המבקש יצטרך ליתן ערובה לתשלום הוצאות המדינה (נגדה הוגשה התובענה). המשמעות של "ערובה" היא למעשה הפקדת סכום כסף מסויים, המבטיח כי ניתן יהיה לשלם לנתבע את הוצאות המשפט שלו, במידה והתובענה תידחה. אם לא תופקד ערובה, אין לנתבע ביטחון כי יהיה לו ממי לגבות את הוצאותיו בסוף הדרך.

בנוסף, הערובה נועדה "לסנן" מגישי תובענות סדרתיים שאין להם עניין אמיתי בתובענה, בבחינת שיטת מצליח: אלו אמורים להירתע מהגשת תביעת סרק במקרים בהם יצטרכו להשקיע מכספם האישי בתובענה.

בקשת רשות ערעור

בעקבות קבלת ההחלטה, הגיש המבקש לבית המשפט העליון "בקשת רשות ערעור" על ההחלטה. המבקש טען כי ההחלטה לצוות על מתן ערובה לתשלום הוצאות אינה יכולה לחול על "נתין זר" (המבקש, המתגורר בצרפת).

ואולם, לצערו, הבקשה נדחתה (כבוד השופט א' גרוניס): בית המשפט הסביר שמטרת הערובה היא לשמור על האינטרסים של הנתבע, ושל המערכת (מניעת בזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת). במקרה דנא, כך נקבע, מדובר בתובענה ובבקשה ה"מעוררות ספק רב לגבי סיכוייהן" וכי "הטיעון המהותי שבהליך, בעניין הפלייה באשר למינויים לתפקידי שפיטה, אינו בעל סיכוי ממשי".

לאור אלו, קיימת הצדקה להפקדת ערובה גבוהה.

לסיום

עתה, יצטרך המבקש להחליט אם הוא מתכבד ומפקיד ערובה בסך 100,000 ₪ להבטחת הוצאת המדינה, או "יורד" מהתהליך.

ואם הוא כן יפקיד את הסכום, יהיה מעניין מאד לעקוב אחר התפתחות התובענה, והמסקנות שבית המשפט יגיע אליהן בעקבותיה…

כשגברת שרון, התובעת, חנתה את רכבה ברחובות חיפה, ושלשלה למדחן את מחיר החנייה כדין, היא לא חשבה שתמצא את עצמה, 4 שנים לאחר מכן, מתדיינת בבית המשפט מול עיריית חיפה….

מעשה שהיה כך היה: 

1. בשנת 2006 רכשה שרון תו חניה והחנתה את רכבה בחיפה.

א.      תוקפו של תו החניה היה עד השעה 13:07, ובתום הזמן, כשניגשה להוציא תו חדש, המדחנים שהיו בקרבת מקום לא עבדו.

ב.      התובעת התקשרה למוקד העירוני על מנת לברר מה עליה לעשות, והטלפנית ייעצה לה להשאיר פתק לפקח (בהנחה שזמן החניה הינו למספר דקות ולא לזמן ארוך), ולהסביר בפתק כי המדחנים לא עבדו.

ג.       התובעת עשתה בהתאם לייעוץ שניתן לה טלפונית, ולאחר 10 דקות גילתה כי הפקח הוציא לה דו"ח חניה.

ד.      התובעת חיפשה את הפקח והסבירה לו את השתלשלות העניינים, והוא הפנה אותה לעירייה.

ה.      למחרת, התובעת שלחה לנתבעת מכתב – הסבירה את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל וביקשה לבטל את הדו"ח. התובעת סברה כי בכך העניין נסגר.

2. כעבור למעלה משנה ושלושה חודשים קיבלה דרישה לתשלום הדו"ח בתוספת קנס, והדבר הגיע עד עיקול רכב (!). התובעת נאלצה בסוף, וחרף כל הסבריה, לשלם את קרן החוב כולל קנסות בסך של 570 ₪.

3. התובעת הגישה תביעה ודרשה לקבל את סכום הדו"ח בחזרה, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש, הטרדה, הטרחה והטרטור שנגרמו לה עקב הוצאת הדו"ח. התובעת טענה, כי אלמלא הייעוץ שניתן לה מטעם הנתבעת, היא לא הייתה מקבלת את הדו"ח מלכתחילה (היא לא הייתה משאירה את רכבה באותו מקום והייתה דואגת להעבירו למקום חניה ללא תשלום ו/או הייתה מחפשת מקום חניה רחוק יותר).

 עיריית חיפה טענה כי: 

1. תקלה במדחן (המוכחשת כשלעצמה), אינה מהווה עילה לביטול דו"ח חניה.
2. לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק, ניתן להשיב לתובעת את הסך של כ 600 ₪ שהתובעת שילמה בגין הדו"ח. 

בית המשפט קיבל את טענות התובעת, וקבע כי:  

1. עיריית חיפה תשיב לתובעת את סכום הדו"ח בתוספת הקנסות.
2. כמו כן עיריית חיפה תפצה את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ובגין הוצאות המשפט, ובסה"כ – 1,500 ₪.   

והמסקנה ? 

אם אתם מסתמכים על עיצה טלפונית של איש שירות, מוקדן, תומך וכיו"ב, בקשו שם מלא, ותעדו את העניין – אפילו במייל חוזר, ממש כך:

"ביום זה וזה הציע לי זה וזה מחברת זו וזו לבצע פעולה זו וזו" (ושלחו לעצמכם).

שיהיה ליום סגריר.

וועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק של חה"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ' (קדימה), הדנה בהרחקת מיתקני שידור לתקשורת בשיטה התאית, מאוכלוסיות בסיכון.

ההצעה

התיקון המוצע הינו לחוק העיקרי, העוסק בקרינה בלתי מייננת, והקובע כי "לא יקים אדם מקור קרינה… אלא אם כן בידו היתר הקמה, היתר הפעלה או היתר למתן שירות".

18 חברי כנסת החתומים מציעים לאסור מתן היתר שכזה, למתקנים שיוצבו במרחק הקטן מ-75 מטר ממקום ציבורי מיוחד (מוסדות לקשישים, דיור מוגן, מוסדות חינוך, מעונות לחוסים או בתי חולים).

הרציונל

בדברי ההסבר של החוק צויין כי "מחקרים הוכיחו כי קרינה בלתי מייננת שפולטות האנטנות הנ"ל, פוגעת בתאים חיים ובעלת השפעות שליליות על הבריאות…. עלולה לגרום לסרטן… מכפילה את הסיכוי לחלות בלויקמיה בקרב ילדים…. מסוכנת לאוכלוסיה המוגדרת בסיכון: ילדים ,מבוגרים, חולים, וכו', וכי שהות ממושכת בקרבת אנטנות סלולאריות מגדיל את הסיכון באחוזים משמעותיים". (!)

מאחר ונכון להיום, חברות הסלולאר פטורות מקבלת היתר בנייה לאנטנות סלולאריות (בגדלים המתאימים לקבוע בחוק), אזי כיום אין הליך של שיתוף הציבור בהליכי תכנון ובניה המשפיעים עליו. מבנים אלו, שעשויה להיות להם השלכה על בריאות הציבור, נבנים מבלי שהאוכלוסיות החולות, מבוגרות ו\או חלשות יכולות להתמודד עימם, והאנטנות מוצבות בניגוד מוחלט לרצונם, ללא שישותפו בהחלטה, וללא אפשרות ערעור עליה.

בדברי ההסבר צויין עוד כי בעבר (2004) הוגשה הצעת חוק קודמת בנושא, על ידי חה"כ יורי שטרן ז"ל, אך הוא לא הצליח לעבור את כל תהליכי החקיקה הסבוכים. לכן הוחלט להגיש הצעת חוק מצומצמת, שיהיה קל יותר להעבירה, ועיקרה הגדלת המרחק בין האנטנה לאוכלוסיות בסיכון.

אגב, זו בכלל לא הפעם הראשונה, בה מוגשת בישראל הצעת חוק "לייט", כזו שמציעים רק בכדי להעביר אותה, בשעה שההצעה האמיתית והמשלמה לא מצליחה לעבור את הליכי החקיקה (בשל התנגדויות של בעלי אינטרסים ולוביסטים למיניהם).

החוק לכשיתקבל, יחול גם על אנטנות קיימות, שיפורקו בתוך חצי שנה מתחילתו, באם הן עדיין יהיו קרובות מדי.

הסנקציות שנקבעו בחוק הן:

1. לאדם: שישה חודשי מאסר או קנס עד 202,000 ₪.
2. לתאגיד: 404,000 ₪.

ולי רק נותר לאחל לכנסת שתשכיל להסדיר את התחום עד הסוף, ולא להסתפק ב- 75 מ"ר.