ארכיון הקטגוריה: צרכנות
תובענה ייצוגית חדשה: רק אשכנזים ממונים לתפקידי שפיטה
במסגרת התובענה היצוגית הנ"ל, המתנהלת בימים אלו מתחת לאפנו, ניתנה השבוע החלטה מעניינת, אשר עלולה לסיים את הסאגה עוד לפני שהתחילה..
מדובר בתובענה ייצוגית שהוגשה על ידי עו"ד, תושב חוץ (צרפת), המאמין כי מדינת ישראל מונעת מ"ספרדים" להתמנות לתפקידי שפיטה בארץ, ומעדיפה למנות פרקליטים אשכנזים.
הפקדת ערובה
בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, שקיבל את התובענה, קבע כי כתנאי לדיון בה, המבקש יצטרך ליתן ערובה לתשלום הוצאות המדינה (נגדה הוגשה התובענה). המשמעות של "ערובה" היא למעשה הפקדת סכום כסף מסויים, המבטיח כי ניתן יהיה לשלם לנתבע את הוצאות המשפט שלו, במידה והתובענה תידחה. אם לא תופקד ערובה, אין לנתבע ביטחון כי יהיה לו ממי לגבות את הוצאותיו בסוף הדרך.
בנוסף, הערובה נועדה "לסנן" מגישי תובענות סדרתיים שאין להם עניין אמיתי בתובענה, בבחינת שיטת מצליח: אלו אמורים להירתע מהגשת תביעת סרק במקרים בהם יצטרכו להשקיע מכספם האישי בתובענה.
בקשת רשות ערעור
בעקבות קבלת ההחלטה, הגיש המבקש לבית המשפט העליון "בקשת רשות ערעור" על ההחלטה. המבקש טען כי ההחלטה לצוות על מתן ערובה לתשלום הוצאות אינה יכולה לחול על "נתין זר" (המבקש, המתגורר בצרפת).
ואולם, לצערו, הבקשה נדחתה (כבוד השופט א' גרוניס): בית המשפט הסביר שמטרת הערובה היא לשמור על האינטרסים של הנתבע, ושל המערכת (מניעת בזבוז משאבים בגין הליכים חסרי תוחלת). במקרה דנא, כך נקבע, מדובר בתובענה ובבקשה ה"מעוררות ספק רב לגבי סיכוייהן" וכי "הטיעון המהותי שבהליך, בעניין הפלייה באשר למינויים לתפקידי שפיטה, אינו בעל סיכוי ממשי".
לאור אלו, קיימת הצדקה להפקדת ערובה גבוהה.
לסיום
עתה, יצטרך המבקש להחליט אם הוא מתכבד ומפקיד ערובה בסך 100,000 ₪ להבטחת הוצאת המדינה, או "יורד" מהתהליך.
ואם הוא כן יפקיד את הסכום, יהיה מעניין מאד לעקוב אחר התפתחות התובענה, והמסקנות שבית המשפט יגיע אליהן בעקבותיה…
כשנותן שירות מפצה – אבל סכום הפיצוי נמוך מדי
די. חברת הכבלים / הסלולר שיגעה אותנו.
ימים ושעות בזבזנו בטלפונים, צעקות וצרחות, ובסוף אזרנו אומץ ופנינו לבית המשפט לתביעות קטנות. שם הגשנו מסמכים, הפסדנו ימי עבודה, ניהלנו דיונים, ובסוף יצאנו עם פסק דין לטובתנו, אך עם מאות בודדות של שקלים בכיסנו…
במקרים רבים, הפיצוי שמתקבל לא מכסה אפילו מחצית מההוצאות שהיו לנו עד שהגענו לכאן!
השבוע הוכיח לקוח של "הוט", שזה לא סוף הסיפור: הוא פנה לבית המשפט המחוזי בת"א, ביקש להגדיל את הפיצוי שנפסק לטובתו, ואכן נפסק כי הפיצוי שנפסק לו יוגדל בשיעורים ניכרים.
מעשה שהיה כך היה:
- הלקוח ביקש לבטל את שירותי התקשורת שסיפקה לו חברת הוט, אך זו המשיכה לגבות ממנו דמי מנוי חודשיים.
- רק בחלוף כשלושה חודשים, השיבה לו את הסכום שגבתה ביתר.
- בית המשפט לתביעות קטנות בת"א קבע כי אכן התובע נאלץ לפנות להוט פעמים רבות על מנת לקבל את ההחזר, ובגין כך הוא זכאי לפיצוי של 700 שקלים בלבד.
- הלקוח ערער, וטען כי סכום הפיצוי נמוך ומנוגד לרוח החוק, ובית המשפט המחוזי (השופטת צור) קיבל את הערעור, וקבע כי מדובר בסוגיה עקרונית:
א. הוט אינה רשאית "לכפות" שירות (עיכוב בהתנתקות), ולדרוש בגין כך תשלום.
ב. הפיצוי שקבע ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מבטא באופן ראוי ומידתי את רוח החוק וכוונת המחוקק.
ג. הוט נוהגת "כמפרה סדרתית", של חוק הגנת הצרכן, ויש לקיים אלמנט הרתעה, על מנת שלהוט לא תהיה "כדאיות משמעותית להמשך התנהגות מפרה כלפי לקוחותיה".
ד. לאור זאת, הוגדל הפיצוי ל- 3,000 ש"ח, וכן נפסקו ללקוח הוצאות תמלולים בסך 238 ש"ח, והוצאות הליך בסך 2,000 ₪!
ואני אומרת?
כידוע, אני מתנגדת להגשת תביעות סרק או תביעות בענייני זוטות.
אך כאשר נגרם ללקוח חסרון כיס ובזבוז זמן בשל התנהלות קלוקלת של נותן השירות, יש בהחלט מקום לתבוע, ובגדול:
-
ישבתם בבית וחיכיתם לטכנאי שוב ושוב, והוא לא הגיע?
-
חייבו אתכם ביתר ואתם כבר חודשיים מתקשרים אליהם ללא הועיל?
וככל שיותר אנשים יתבעו, יותר פסקי דין יינתנו; וככל שיינתנו יותר פסקי דין, אשר יחייבו את נותני השירות לשלם, הם ייאלצו לשפר את השירות שהם נותנים לצרכנים!
החיים מלמדים שרק כאשר נותן שירות מבין שההתנהגות שלו עולה לו כסף, ופוגעת ברווחיו, הוא ישנה אותה, וזו – בסוף היום – התקווה של כולנו.
(פסק הדין באדיבות www.psakdin.co.il).
הזמנתי צימר ולא הגעתי – אני חייב לשלם?
במקרה דומה, נפסק שכן, אך כמובן שהתשובה עולה מנסיבות כל מקרה ומקרה.
במקרה הספציפי שנדון לאחרונה בבית המשפט בקצרין, טענה התובעת, בעלת צימר ברמת הגולן, כך:
- במהלך אוגוסט 2009, בשיא עונת התיירות, הנתבעת התקשרה, הזמינה צימר לתאריכים מסויימים, (שני לילות), ומסרה לתובעת מספר כרטיס אשראי על מנת להבטיח את מימוש ההזמנה.
- בבוקר ההזמנה הגיעה עם בן זוגה לצימר על מנת לראותו, ואמרה שיגיעו אחר הצהריים כמוסכם, אך בפועל לא הגיעה.
- כשהתובעת השיגה אותה טלפונית, סיפרה לה הנתבעת שנודע לה שגיסה עובר ניתוח ולכן נאלצה לשוב לביתה.
- התובעת ניסתה לממש את התשלום ע"י שימוש במספר כרטיס האשראי – אך לא הצליחה (כרטיס גנוב).
- התובעת דורשת לקבל 2,500 ₪ – 1,200 ₪ בגין הזמנת הצימר, ו- 1,300 ₪ בגין עוגמת הנפש.
טענות הנתבעת, מנגד, היו כדלקמן:
- מעולם לא הוסכם על ביצוע עסקה.
- הנתבעת רק ביררה אם יש צימר פנוי, וביקשה לשריין את הצימר, זה נכון, אך הודיעה לנתבעת כי אינה מתחייבת להתארח מבלי לראות תחילה את הצימר.
- כשהגיעה גילתה צימר עם ריח מחניק, אמבט גיגית שנקרא ג'קוזי, וגינה מוזנחת – ולכן החליטה לחשוב על זה…
- מאוחר יותר מסרה לתובעת כי הצימר אינו נראה לה, וחזרה לביתה.
לסיכום
בית המשפט שקל את העדויות והתרשם כי על הנתבעת לשלם לתובעת 1,200 ₪ בצירוף הוצאות התובעת – 100 ₪ נוספים.
עוגמת נפש לא נפסקה כאן.
ואני אומרת?
- בדקו תמיד המלצות על הצימר טרם התחייבות: זכותכם לדרוש מידע ועל בעל/ת הצימר לספק אותו בכתב ומראש.
- אם אתם עדיין לא מוכנים להתחייב – אל תמסרו כרטיס אשראי! אם הוחלט לתת כרטיס אשראי, אך שלא לחייבו מבלי אישורכם מראש – סכמו זאת בכתב עם בעל/ת הצימר, וקבלו מהם אישור בכתב לגבי סיכום זה, מראש (אחרת מתן כרטיס אשראי טלפונית יתפרש כהסכמה לתשלום).
- אם מסרתם כרטיס בכל זאת, ואתם מחליטים לבטל, שלחו הודעת ביטול בכתב, זמן רב ככל הניתן מראש, ו-ודאו כי התקבלה.
תבלו 🙂
שילמתם למשרד התמ"ת תשלום בגין אימות חתימה? מגיע לכם כסף בחזרה
אם גם אתם הגשתם בקשה להשתתפות בעלות מעון יום / משפחתון / צהרון המוכר על ידי משרד התמ"ת;
אם גם אתם נדרשתם לשם כך לחתום על כתב ויתור על סודיות;
ואם גם אתם נדרשתם לשלם עבור אימות החתימה שלכם על ידי עו"ד,
אתם זכאים להחזר כספי.
כך החליט מנכ"ל משרד התמ"ת, שהפיץ היום הנחיות להחזר כספי, כדלקמן:
1. ההחזר הכספי ישולם על פי גובה התשלום ששילם ההורה בפועל, עד לסך של 178 ₪ (הורה אחד), או 255 ₪ (שני הורים).
2. התשלום עבור אימות החתימה בוצע טרם יום 13.1.2011.
את ההחזר יש לבקש כך:
- לכתוב מכתב בקשה עבור החזר כספי ולציין שם מספר ת.ז. של הילד.
- לצרף למכתב את כתב הויתור על הסודיות (צילום או מקור).
- לצרף צילום שיק מבוטל.
- לצרף חשבונית המקור שהוצאה ע"י עוה"ד אשר אימת החתימה.
- את הבקשה יש לשלוח באמצעות דואר רשום לכתובת: אגף בכיר מעונות יום ומשפחתונים (עבור החזר כספי לאימות חתימה על כתב ויתור סודיות) לידי מר רחמים לוי, רח' בנק ישראל 5 ירושלים, זאת עד ל – 19.2.2011. בקשה שתגיע אח"כ, תידחה.
רכש מנוי "טריפל" של הוט – התאכזב מהשירות – וזכה ב- 7,750 ש"ח !
טענות התובע:
התובע, שביקש להצטרף כלקוח חדש בחבילה המשולשת – "טריפל", הכוללת קו טלפון ביתי, אינטרנט במהירות של 1.5M וחבילת ערוצים "אנלוגיה", כל זאת תמורת 183 ₪ לחודש (בתנאי שההתחברות היא ל- 24 חודשים), גולל את מסכת הייסורים הבאה שעבר:
- בזבוז זמן:
התובע התנה את ביצוע ההתחברות בשעות שתואמות את שעות עבודתו ואורח חייו – ביום שישי בשבוע ובמהלך השבוע לאחר השעה 20.00. בפועל מגוללת תביעתו מסכת של תלאות, בזבוז זמן, התעמרות מטעם הנתבעות בכל הקשור עם הגעת טכנאי לביתו בשעה מתואמת לצורך ההתקנה והחיבור הראשונים, ולבסוף – ביצוע התקנה לאחר תלאות טלפונים, המתנות, בזבוז זמן שארכו 12 ימים תמימים. בעניין זה נפסק כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב וזלזול בוטה במתן השירות לתובע, בביצוע ההתחברות, תוך ניצול לרעה של מעמדו הנחות של התובע כצרכן מחד, ומעמדן העדיף כספק שירותים גדול , והכל לאחר שמסר את כרטיס האשראי שלו, תוך זלזול בזמנו היקר. מאחר וגרסתו לעניין תלאותיו לא נסתרה, חוייבו הנתבעות לפצותו בסכום כולל של 1,000 ₪.
2. בקשה להתנתק לאור הפרות חוזה:
התובע טען כי לאחר ביצוע ההתקנה "היו כל הזמן בעיות עם האינטרנט, בעיקר במהירות הגלישה וההורדה אחרי השעה 20.00". פניות רבות לנותני השירות ואנשי התמיכה הטכנית העלו כי הבעיה (גלישה במהירות של 2/3 מהמוזמן) אינה פתירה.
לאור כשלון הנתבעות באספקת אינטרנט במהירות של 1.5 M ביקש התובע להתנתק משירותי הנתבעות. או אז – נדרש לשלם קנס יציאה של 750 ₪ !
לאור זאת, קבע בית המשפט שהוט תשלם לתובע 750 ₪, שהרי כאמור אם היה משלם קנס זה, היה יכול להתנתק משירותי הנתבעות ולפנות לספק איכותי יותר.
3. פיצוי בגין גריעת ערוץ מחבילת הערוצים
התובע רכש חבילת ערוצים שכונתה ע"י הנתבעות "אנלוגיה", וכללה את ערוץ AXN.
למרות זאת, כשביקש לצפות בה – נדרש לשלם תוספת תשלום, ובגין הפרה זו חוייבו לפצות את התובע בסכום של 1,000 ש"ח.
4. פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, שיחות טלפון, עגמת נפש והוצאות משפטיות
התובע, שהוא בעל מקצוע שאמור לעשות לביתו ולהקדיש מזמנו עפ"י בחירתו ולפרנסתו, נאלץ להקדיש זמן רב מזמנו וממרצו ל"טיפול/שיחות עקרות" אל מול הנתבעות, נאלץ לשאת בהוצאות בשיחות הטלפון המרובות, , והכל למרבה הצער ללא הועיל, ולכן חוייבו הנתבעות לפצותו בסכום כולל נוסף של 5,000 ₪.
לסיכום
בסה"כ חוייבו הנתבעות – שבית המשפט לא חסך מהן את "מחמאותיו" – לשלם לתובע סך של 7,750 ₪ בצירוף אגרת הגשת התביעה.
והמסקנה? גם אתם יכולים. זמנכם אינו הפקר!
"פקח חנייה יקר: אמרו לי במוקד להשאיר לך פתק על השמשה". תופס?
כשגברת שרון, התובעת, חנתה את רכבה ברחובות חיפה, ושלשלה למדחן את מחיר החנייה כדין, היא לא חשבה שתמצא את עצמה, 4 שנים לאחר מכן, מתדיינת בבית המשפט מול עיריית חיפה….
מעשה שהיה כך היה:
- בשנת 2006 רכשה שרון תו חניה והחנתה את רכבה בחיפה.
א. תוקפו של תו החניה היה עד השעה 13:07, ובתום הזמן, כשניגשה להוציא תו חדש, המדחנים שהיו בקרבת מקום לא עבדו.
ב. התובעת התקשרה למוקד העירוני על מנת לברר מה עליה לעשות, והטלפנית ייעצה לה להשאיר פתק לפקח (בהנחה שזמן החניה הינו למספר דקות ולא לזמן ארוך), ולהסביר בפתק כי המדחנים לא עבדו.
ג. התובעת עשתה בהתאם לייעוץ שניתן לה טלפונית, ולאחר 10 דקות גילתה כי הפקח הוציא לה דו"ח חניה.
ד. התובעת חיפשה את הפקח והסבירה לו את השתלשלות העניינים, והוא הפנה אותה לעירייה.
ה. למחרת, התובעת שלחה לנתבעת מכתב – הסבירה את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל וביקשה לבטל את הדו"ח. התובעת סברה כי בכך העניין נסגר.
2. כעבור למעלה משנה ושלושה חודשים קיבלה דרישה לתשלום הדו"ח בתוספת קנס, והדבר הגיע עד עיקול רכב (!). התובעת נאלצה בסוף, וחרף כל הסבריה, לשלם את קרן החוב כולל קנסות בסך של 570 ₪.
3. התובעת הגישה תביעה ודרשה לקבל את סכום הדו"ח בחזרה, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש, הטרדה, הטרחה והטרטור שנגרמו לה עקב הוצאת הדו"ח. התובעת טענה, כי אלמלא הייעוץ שניתן לה מטעם הנתבעת, היא לא הייתה מקבלת את הדו"ח מלכתחילה (היא לא הייתה משאירה את רכבה באותו מקום והייתה דואגת להעבירו למקום חניה ללא תשלום ו/או הייתה מחפשת מקום חניה רחוק יותר).
עיריית חיפה טענה כי:
- תקלה במדחן (המוכחשת כשלעצמה), אינה מהווה עילה לביטול דו"ח חניה.
- לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק, ניתן להשיב לתובעת את הסך של כ 600 ₪ שהתובעת שילמה בגין הדו"ח.
בית המשפט קיבל את טענות התובעת, וקבע כי:
- עיריית חיפה תשיב לתובעת את סכום הדו"ח בתוספת הקנסות.
- כמו כן עיריית חיפה תפצה את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ובגין הוצאות המשפט, ובסה"כ – 1,500 ₪.
והמסקנה ?
אם אתם מסתמכים על עיצה טלפונית של איש שירות, מוקדן, תומך וכיו"ב, בקשו שם מלא, ותעדו את העניין – אפילו במייל חוזר, ממש כך:
"ביום זה וזה הציע לי זה וזה מחברת זו וזו לבצע פעולה זו וזו" (ושלחו לעצמכם).
שיהיה ליום סגריר.
הרכבת לא הורידה אתכם בתחנה? קבלו 1,200 ש"ח פיצוי!
כל מי שנוסע ברכבת מכיר את הרגע בו מתקרבים לתחנה המיועדת, קמים, לוקחים את התיק, ומתחילים לפלס את הדרך לכיוון הדלתות. כאשר הרכבת עוצרת, והדלתות נפתחות, ממהר הנוסע לדלג החוצה לרציף, המשך…
האם לדעתכם גם עיוורים זכאים לצאת לנופש?
מגוחך לענות לשאלה זו בחיוב, שהרי – מה השאלה…? אך מסתבר, שגם בימינו יש גופים, שלא ממש מוכנים להתאמץ או לצאת מגדרם כדי לסייע לאנשים עם מוגבלות פיזית. מה חבל.
התובע, עיוור הנעזר בכלב נחייה, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, סוכנות נסיעות, שמנעה ממנו – לטענתו – מלרכוש חבילת נופש ביוון. הסוכנות מצידה טענה כי דווקא ספק הכרטיסים, אותו צירפה כצד שלישי לתביעה, הוא שהטעה אותה לחשוב שבית המלון ביוון אינו מאפשר כניסה של כלבי נחיה.
בית המשפט דן בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, הקובע את זכותם של אלו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן קובע חובה לתת מענה הולם לצרכיהם המיוחדים, חובה שחלה גם על שירותי תיירות. בית המשפט קבע שיש לבדוק אם סוכנות הנסיעות והספק הפלו את התובע לרעה, בניגוד להוראות החוק, או לא.
הסוכנות העידה מצידה, שהפקידה שביררה לגבי האפשרות להכניס כלבים למלון, לא ידעה שמדובר בכלב נחייה לעיוור, ולכן מסרה את תשובת המלון השלילית לסוכנות, AS IS, והם העבירו את המידע לתובע.
מאחר והפקידה עצמה לא הובאה להעיד, ולא ניתן היה לשאול אותה מה ביררה בדיוק ועם מי, ומאחר וגם סוכן הנסיעות הרלבנטי נמנע מלהעיד, קבע בית המשפט כי בסופו של דבר, לא הוכח כי בוצעה טעות בתום לב. כן נקבע, כי לא הוכחה טענת הסוכנות שהתובע קיבל הודעה ברורה ובמועד על ביטול ההזמנה. להיפך: נקבע כי התובע לא קיבל, על אף כל פניותיו ומאמציו – שום הסבר המניח את הדעת, מדוע נסיעתו אינה מאושרת, והאם אין כל דרך לפתור את הבעיה, למרות שניסה וניסה.
נקבע כי הסוכנות הייתה צריכה לנסות לצמצם את הנזק, ע"י בירור יסודי יותר עם הספק, או לחילופין להציע לתובע חופשה אלטרנטיבית. בכל מקרה, הייתה צריכה הסוכנות להודיע לתובע מבעוד מועד את תשובת הספק ולאפשר לו להתארגן לנסיעה בדרך אחרת, ומאחר ולא עשתה את כל אלו, הפלתה את התובע לרעה.
לסיכום, נקבע כי סוכנות הנסיעות והספק יכלו בשיחת טלפון אחת, או במשלוח דואר אלקטרוני בודד, לסייע לתובע – אך בחרו שלא לעשות כן.
בגין התנהגות זו – שבית המשפט מבקש להוקיע מכל וכל – נפסק לתובע מלוא הפיצוי שדרש: סך של 15,000 ₪ (!), כשמתוכם 9,000 ₪ ישולמו על ידי סוכנות הנסיעות, והיתרה – 6,000 ₪ – תשולם על ידי הספק.
ולי נותר לי רק לאחל מזל טוב לתובע האמיץ, שלא וויתר, לא התבייש, והלך עד הסוף עם האמונה שלו.
אני מקווה שהוא יבלה כמו שצריך ב- 15,000 ₪ שהוא קיבל…
